we'll be counting stars

*הסונגפיק (אם אפשר לקרוא לזה סונגפיק) הזה ממש לא קאנון

*זה כנראה יצא לי קיטשי בטירוף, עמכם.ן הסליחה. גם בקטע האחרון מילות השיר לא מתאימות לסיפור בכוונה.

Lately, I've been, I've been losing sleep

Dreaming about the things that we could be

ג'יימס שכב במיטתו וניסה להירדם. הוא לא ישן כבר 4 לילות, ובלילות הבודדים שכן הצליח לבסוף לשקוע בשינה הוא ישן לא יותר מ-3 שעות.

הארי, שכל מה שחשב עליו היה יום הולדתו שחל בעוד קצת יותר מחודש, לא הרגיש את המתח של הוריו. הוא היה צעיר מדי. .

ג'יימס לא רצה לחשוב על מה שיקרה לבנו אם הוא ולילי ימותו. על כל הדברים שהארי היה יכול להיות לולא הסכנה התמידית המרחפת מעל המשפחה.

But baby, I've been, I've been praying hard
Said, "No more counting dollars, we'll be counting stars"

לילי לא חשבה על עתידה לפני כן. רק כשהתחילה המלחמה היא הבינה מה זה להתעורר כל יום בידיעה שהמוות מחכה לך.

אולי הוא יבוא מחר, מחרתיים, עוד שבוע. אי אפשר לדעת.

אבל בזכות הידיעה הזאת לילי פתאום ראתה את היופי בדברים הקטנים, הדברים הבלתי נראים. כמו לצפות בכוכבים, לדוגמה.

...Yeah, we'll be counting stars

I see this life, like a swinging vine

Swing my heart across the line

And in my face is flashing signs
Seek it out and ye shall find

לילי הגיחה מתנשפת מבעד לדלת הכניסה, טרקה אותה מאחוריה ועמדה, תשושה מהריצה. ג'יימס בא מהמטבח עם כף עץ בידו האחת ושרביטו בידו השנייה. "כמה היו?" הוא שאל בדאגה.

"שניים היום, אחד עקב אחריי מגרינגוטס עד שאיבדתי אותו בסמטת נוקטורן. אבל אז היו שם עוד כמה ורצתי עד שנפטרתי מהם," ענתה לילי כשהסדירה את נשימתה.

זאת היתה השגרה שלהם. לא פעם ולא פעמיים קרה ללילי שהיא הרגישה כאילו כל חייה עוברים מול עיניה. העולם היכה בה, החיים סחפו וטילטלו אותה כאילו כדי לראות כמה זמן ייקח עד שהיא תיכנע.

Old, but I'm not that old
Young, but I'm not that bold
And I don't think the world is sold

On just doing what we're told

לילי היתה צעירה מדי. אבל היא היתה חייבת. המוות חיכה לה. ככה העולם עובד.

ג'יימס לא היה חייב. הוא גם היה צעיר מדי. טוהר הדם שלו יכול היה לשמש לו כמגן מפני הלורד וולדמורט, אבל ג'יימס לא רצה להתחבא מאחורי דעות קדומות. הוא לא רצה שהארי ידע שאביו חי בזכות דברים כאלו.

הארי, שבקושי היה בן שנה אפילו. הוא היה צעיר מדי בהחלט. דמבלדור אמר לג'יימס ולילי שיש לו סיכוי לשרוד בזכות איזו נבואה כלשהי, אבל הוא עדיין היה צעיר מדי בשביל להתייתם.

אבל ככה העולם עובד וככה הוא יעבוד, ומי שמנסה להכחיש זאת רק משלה את עצמו.

I feel something so right
Doing the wrong thing
And I feel something so wrong
Doing the right thing

"אני חושב שכדאי שנהפוך את זנב תולע לשומר הסוד," אמר ג'יימס ערב אחד. "וולדמורט יודע שסיריוס קרוב אלינו, אבל על פיטר אני לא חושב שהוא יודע."

"אני לא בוטחת בו. וסיריוס לעולם לא יסגיר אותנו," אמרה לילי בדאגה.

"גם אני לא כל כך. אבל ככה זה, ההחלטה הנכונה היא לא תמיד הקלה ביותר. אבל היא בכל זאת ההחלטה הנכונה."

I couldn't lie, couldn't lie, couldn't lie
Everything that kills me makes me feel alive

"אני משתגע בבית. הארי מוסיף קצת שמחה, אבל אני ממש מתפתה לפעמים לצאת החוצה, סתם להסתובב," אמר ג'יימס בשקט כשסיריוס בא לבקר אותו בבית הפוטרים. לילי הלכה לקנות כמה דברים בסמטת דיאגון (עם גלימת ההיעלמות ולחשי הגנה כמובן) והארי ישן בעריסה. סיריוס הביט בחברו בהבנה.

"זה כאילו יש לנו איזו מחלה סופנית כלשהי. בהתחלה נותנים לנו להסתובב בחוץ, אחר כך מצמצמים את מספר הפעמים שזה קורה, ובסוף אנחנו בהסגר מלא, מחכים למוות שיבוא עוד מעט." ג'יימס אמר את הדברים כמעט בלחישה ובלי להביט בחברו.

סיריוס הסתכל על ג'יימס עד שגרם לחברו להביט בעיניו ורק אז אמר, "אני יודע איך זה. זוכר? כשאני הייתי במצב הזה, אתה נתת לי לישון אצלך. אתה דאגת לי. ובגלל זה אני אדאג לך עכשיו. בסדר? אל תשכח."

Lately, I've been, I've been losing sleep
Dreaming about the things that we could be
But baby, I've been, I've been praying hard
...Said, "No more counting dollars, we'll be counting stars"

I feel your love, and I feel it burn
Down this river, every turn
Hope is our four-letter word
Make that money, watch it burn

"תקווה".

לילי חשבה על המילה הזאת הרבה. כל כך קצרה אבל מגלמת בתוכה כל כך הרבה.

לילי ניסתה להרגיש אותה, לקוות במלוא מובן המילה. אבל התקווה נוגדת את חוקי ההיגיון. זה לא הגיוני לקוות למשהו כשיודעים שהוא לעולם לא יקרה.

למען האמת, גם אהבה נוגדת את חוקי ההיגיון. זה לא הגיוני לאהוב מישהו כשיודעים שבסוף זה יגמר איכשהו, בפרידה או במוות. ולמרות זאת האהבה חזקה.

כשחושבים על זה, גם כעס נוגד את חוקי ההיגיון לפעמים. וגם ביטחון.

אז אולי היגיון זה לא הדבר הכי חשוב אחרי הכל.

Old, but I'm not that old
Young, but I'm not that bold
And I don't think the world is sold
On just doing what we're told

סיריוס ורמוס צפו בג'יימס שהחזיק את הארי על גבו וצפה בשקיעה מעבר להרים. דמבלדור הרשה לפוטרים לצאת החוצה יחד עם רמוס וסיריוס, וג'יימס היה מאושר.

"אני לא יכול לחשוב על מה שיקרה אם הם ימותו," אמר רמוס.

"בבקשה אל תגיד את זה..." סיריוס התחנן. "זה הופך את זה כמעט לעובדה. וזה לא."

"מתישהו אתה תצטרך להתמודד עם זה, אתה יודע," ענה לו רמוס.

"אני לא אצטרך. כולם תופסים את המוות שלהם כדבר שהולך לקרות עוד לכל היותר חודש, וזה לא. אני לא מבין אבל למה ג'יימס פשוט זורם עם זה," סיריוס נראה מתוסכל.

"סיריוס. אתה לא יכול להילחם במוות. במיוחד לא בצורה הזאת. זה דבר שהולך לקרות, לך ולי ולכולם. החוכמה היא לחיות את החיים שלך עכשיו."

 "כן, כן, בסדר. רק תפסיק להרצות לי על זה," ענה סיריוס וגלגל את עיניו בדרמטיות.

And I feel something so wrong
Doing the right thing

 "ג'יימס תמיד היה אומר לי שאני ר-רציני מדי..." רמוס עמד באוהל המאולתר שבנו חברי מסדר עוף החול וקרא מתוך דף נייר.

הנאום שלו כבר היה מוכתם מדמעות, וכך גם פניהם של האנשים שבאו להתאבל על מותם של הפוטרים.

כמה מחברי המסדר לא יכלו להגיע להלוויה, שני חברי מסדר לא יצרו קשר עם אף אחד למעלה משלושה שבועות ותשעה מתו במלחמה, מה שהשאיר את סיריוס, רמוס ועוד כמה אנשים שהכירו את הפוטרים להשתתף בהלוויה.

רמוס ניסה להמשיך את המשפט, אבל לא הצליח. פתאום הנאום הארוך שהכין על לילי וג'יימס נראה לו טיפשי, עלבון לזכרם.

הוא כבר לא ידע מה לעשות, לא ידע מה נכון ומה לא נכון. הפוטרים היו חבל ההצלה שלו, טיפה של נחמה בתוך כל הכאב. נדמה היה לו שחלק ממנו מת איתם.

...I couldn't lie, couldn't lie, couldn't lie

Everything that drowns me makes me wanna fly

הארי התעורר בבהלה מחלום מפחיד על בן דודו בחדרו שבדרך פריווט מספר 4. הוא התיישב במיטתו והביט סביב.

לא היה בחדרו שום דבר שהיה שייך לו, חוץ מהמזוודה החצי ארוזה שייקח איתו להוגוורטס בעוד כמה חודשים ותמונה של איש ואישה צוחקים ליד מזרקה.

הארי הסתכל על הוריו המחייכים למצלמה, ולרגע היה נדמה שהם קורצים לו.