קוסמים לעולם אינם חושפים את סודותיהם

אז קודם כל, הפאנפיק הזה מתורגם. אז כל המחמאות והתשבחות על הסיפור הזה מגיעים ל-JustAnotherWiseGirl מאתר FanFiction שכתבה אותו. וכמובן, כל הזכויות על הדמויות שמורות לריק ריירדן שכל קיומם המדהים הוא רק הודות לו. וזהו. בואו נתחיל.

קסם זה להאמין בעצמך, אם אתה יכול לעשות את זה,

אתה יכול לגרום לכל דבר לקרות.

- יוהאן וולפגנג פון גתה

קוסמים לעולם אינם חושפים את סודותיהם

פרסי אהב קסמים מאז שאמו הזמינה קוסם למסיבת יום ההולדת החמישי שלו.

הוא היה מהופנט לחלוטין מהידיים המהירות של הקוסם ואיך הוא יכול לגרום לדברים להיעלם ולהופיע מחדש ממש מולו. להטוטי הקלפים שלו היממו את מוחו של פרסי וכשהוא גרם ליונה להופיע מלהבה יחידה של אש, אז פרסי ידע שהוא מכור.

מאותו יום ואילך, פרסי רצה להיות קוסם.

הוא התחנן לאמו שתקנה לו ערכה למתחילים, ולזה היא פשוט לא יכלה לסרב. הוא התאמן כמעט כל יום, לומד תרגילים ואשליות בסיסיים שגרמו לאמו לזרוח מגאווה בכל פעם שהראה לה.

כשהגיע יום ההולדת השישי שלו, פרסי שלט במספיק קסמים כדי לעשות מופע משלו. הוא הזמין את שלושת חבריו הטובים ג'ייסון, ליאו ופרנק למסיבת יום ההולדת שלו והופיע מולם. באופן טבעי, שלושת הבנים התלהבו מהמיומנות של פרסי והתחננו בפניו שיראה להם איך הוא עושה כל תרגיל.

אבל פרסי מעולם לא חשף את סוד התכסיסים שלו לאיש. אפילו לא לאמא שלו. אחרי הכל, קוסם טוב לעולם אינו חושף את סודותיו.

זה היה כלל מספר אחד ב'מדריך לקוסם'.

כשמלאו לו שבע שנים, אמו של פרסי רשמה אותו למחנה קיץ שמלמד ילדים על קסם. עכשיו, פרסי אולי היה צעיר, אבל הוא לא היה טיפש. הוא ידע שיש להם מחסור בכסף ושאמא שלו חסכה כל השנה כדי לשלוח אותו למחנה. אז הוא דאג שילמד ככל יכולתו כדי שיוכל להראות לה כמה הוא מעריך את כל מה שהיא עשתה עבורו.

בואו רק נגיד שכשחזר הביתה, פרסי ערך את מופע הקסמים הטוב ביותר שלו עד כה.

אמו משכה אותו אל זרועותיה והצהירה בגאווה, "אתה הולך להיות הקוסם הכי גדול בעולם, פרסי. אני פשוט יודעת את זה."

עיניו ירוקות-הים התרחבו לגודל של צלוחיות. "אפילו יותר טוב מהודיני?"

"הרבה יותר טוב מהודיני," היא הבטיחה לו תוך כדי דגדוג הצדדים שלו עד שהוא לא היה יכול לנשום.

באותה שנה, כשפרסי נכנס לכיתה שלו ביום הראשון ללימודים, הוא הבחין במשהו שונה. טוב, יותר נכון במישהו שונה.

הייתה שם ילדה. ילדה יפה מאוד.

פרסי הרגיש כאילו מישהו הוציא את כל האוויר ישר מהריאות שלו.

היה לה שיער ארוך, זהוב ומתולתל שנאסף לקוקו בצד. היה לה אף כפתור חמוד ועיניים אפורות גדולות שנראו גדולות מדי לפנים שלה, אבל פרסי חשב שהן מושלמות.

לפני שתצליח להבחין בו בוהה בה בבוטות, הוא מיהר לכיסא שלו והרכין את ראשו. מקווה שאף אחד לא שם לב לפניו המסמיקות.

בסופו של יום, פרסי היה בטוח שהוא מאוהב.

לילדה קראו אנבת'. והיא הייתה מקליפורניה. לא רק שהיא הייתה הבת הכי יפה בכל הכיתה, אלא שהיא גם הייתה הילדה הכי חכמה שם. היא ענתה כמעט על כל שאלה שהמורה שאלה ונראתה מדהים בזמן שעשתה את זה.

ובדיוק כמו עם קסם, פרסי היה מהופנט.

הוא התכוון לדבר איתה. הוא באמת התכוון. אבל זה היה קשה. בכל פעם שהסתכלה עליו, ליבו של פרסי הלם פי עשר מהר יותר וכשהוא פתח את פיו לדבר, לא יצאו מילים. אז הוא פשוט היה מסמיק והולך משם במבוכה כשהיא מביטה בגבו בבלבול.

אמו הבחינה במצב רוחו הזועף כאשר התאמן על הקסמים שלו בחוסר התלהבות.

"מה קרה פרסי?"

הוא שקל לספר לה על ההתאהבות שלו. אחרי הכל היא הייתה בת. אולי היא ידעה מה הוא יכול לעשות.

אז הוא סיפר לאמו על אנבת'. וכמה היא כל כך יפה וחכמה ונחמדה לכולם ואיך הוא רק היה רוצה שיוכל לעשות משהו שיגרום לה גם לחבב אותו.

אמו חייכה אליו. "למה שלא תעשה לה קסם?"

"קסם?"

"כן. היא כל כך תתרשם. לפחות ככה תוכל למשוך את תשומת לבה."

"בסדר," אמר פרסי בלהיטות. הוא ייגע את מוחו בנסיון למצוא את הקסם המושלם שיבצע ובמהרה ידע בדיוק מה האחד.

יום האהבה קרב ובא ופרסי ידע שהוא מוכן להפיל את אנבת' מהרגליים עם היכולות המדהימות שלו. הוא תרגל את הקסם שלו כל יום לפחות מאה פעמים. הוא כמעט יכול היה לעשות את זה מתוך שינה. וברגע שיום האהבה הגיע, פרסי פשוט התפקע מאנרגיה עצבנית.

כמסורת, חבריו לכיתה החלו לחלק את כרטיסי הברכה שלהם ליום האהבה ולהכניס אותם לתוך התיקים של כל אחד מהממוענים. פרסי פעל כמוהם, אבל ברגע שהגיע לתיק של אנבת', הוא הכניס במהירות את הכרטיס המיוחד שלו שנעשה בעבודת יד יחד עם חבילת חטיפי שוקולד ריס'ס מצורפת אליו. הוא ידע שאלו היו חטיפי השוקולד האהובים עליה כי היא הייתה אוכלת אותם במהלך ארוחת הצהריים כל יומיים.

הכרטיס של פרסי היה בצורת לב סגול (הצבע האהוב עליה), שהוא גזר בקפידה בעצמו (בסדר, אמא שלו עזרה), עם המסר הבא כתוב בעפרון צבעוני בצבע כחול כהה:

יום אהבה שמח אנבת'! לכי לפגוש אותי ליד המגלשה בהפסקה.

מאת, פרסי

הוא גם הוסיף פרצופים חייכנים, שמש ופרח, ליתר נחמדות.

לאחר שסיימו, המורה נתנה לילדים לקרוא את הכרטיסים שלהם במהלך ארוחת הצהריים. פרסי ניסה לראות אם אנבת' קראה את הכרטיס שלו או לא, אבל זה היה קשה מכיוון שהיא ישבה רחוק בשורה הראשונה והוא ישב מאחור. הוא קיווה שהיא תאהב את זה.

ברגע שנשמע הצלצול להפסקה, פרסי כמעט רץ אל הדלת כדי שיוכל להגיע למגלשה לפני אנבת'. לאחר שהגיע ליעדו, הוא הכין במהירות את האביזרים שלו והמתין.

כמה דקות לאחר מכן, אנבת' הלכה לעברו. היא פיזרה את שיערה ולבשה שמלה אדומה פשוטה אך יפה. פרסי חשב שהיא נראית כמו נסיכה.

"היי פרסי," בירכה אנבת' בשמחה, כובשת אותו בחיוכה הרחב ובעיניה האפורות הנוצצות.

"היי א-אנבת'," הוא ענה בביישנות, בטחונו מתנדף לפתע.

היא סובבה את מותניה מצד לצד, וגרמה לתחתית שמלתה לגלוש באוושה מעל רגליה. "תודה על כרטיס הברכה והשוקולד. מאוד אהבתי את זה, וריס'ס הם האהובים עליי".

הוא חייך אליה בביישנות. "בבקשה."

"אז למה רצית לפגוש אותי?"

"אני, אממ, רציתי להראות לך קסם."

"אוי!" היא קראה בהתרגשות. "אני אוהבת קסמים!"

תודה לאל, חשב פרסי.

הוא שלף מכיסו כדור קטן, קטיפתי ואדום והחל במופע שלו. בידיו הזריזות הוא גרם לכדור אחד להפוך לשני כדורים, אחר כך לשלושה, ובחזרה לכדור אחד. הוא אפילו גרם לאנבת' להשתתף בכך שהכניס את הכדור היחיד לתוך ידה, סגר אותה ואז הורה לה לפתוח אותה שוב, כשהיא חושפת שני כדורים יותר מזה שהתחילה איתו.

היא התבוננה בו, מוקסמת לחלוטין כשהוא גרם להם להיעלם ולהופיע מחדש. הוא אפילו שלף אחד מהאוזן שלה.

אחרי כמה שניות נוספות שהמשיך בזה, פרסי שאף אוויר והתכונן לסיום הגדול שלו. הוא שם את שלושת הכדורים בשתי ידיו, מעך אותם יחד ופתח אותם כדי לחשוף לפתע ורד אדום יחיד מול עיניה של אנבת'.

היא התנשפה בהלם כשהוא הושיט אותו אליה. ולמרות שידע שפניו אדומות כמו הוורד, הוא אמר בביטחון ככל שיכול, "אנבת', תהיי בת הזוג שלי ליום האהבה?"

"אפצ'י!"

פרסי מצמץ בהפתעה. לא זו הייתה התשובה שהוא ציפה לה.

"אני מצטע- אפצ'י! אני פשוט ממש אלר-אפצ'י-גית לוורדים. אפצ'י!"

ליבו של פרסי נפל בקרבו. היא הייתה אלרגית לוורדים? הוא לא ידע את זה! עכשיו הוא הרס הכל! היא לעולם לא תרצה להיות בת זוגו ליום האהבה עכשיו!

עיניו החלו לדמוע אז הוא הפנה את מבטו במהירות, קולו נשבר כשאמר, "אני מצטער, אנבת'." לאחר מכן הוא נמלט מהמקום לפני שישפיל את עצמו יותר ממה שכבר עשה וזרק את הוורד האדום הבודד לפח האשפה הקרוב.

~oOo~

אחרי תשע שנים, פרסי עדיין התאמן בקסמים.

הוא אפילו היה מספיק טוב כדי להתקבל לעבודה במסיבות יום הולדת לילדים ובאירועים גדולים יותר אחרים, אבל אף פעם לא למשהו מרהיב. אחרי הכל הוא היה רק בן שש עשרה. עדיין היה לו הרבה שהוא רצה ללמוד.

הוא גם החליט להתמקד בלהיות קוסם טוב יותר במקום לחפש בנות כמו שאר חבריו לכיתה הזכרים. ברור שהוא שם לב לכמה יפות מדי פעם, אבל הוא מעולם לא פיתח משהו מעבר לזה. בנות היו הסחת דעת מהמטרה העיקרית שלו. בנוסף, מאז שנכנס לתיכון, לא הרבה נקבות עמדו בתור כדי לצאת איתו.

אוקיי, באמת הכמות האמיתית היא אף אחת.

ככל הנראה, בנות בתיכון לא מתעניינות בבחורים שיכולים לשלוף שרשראות בד ארוכות מהפה או לגרום לארנב להיעלם.

זה גם לא עזר שפרסי לא ממש ידע איך לדבר עם בנות. מה הוא היה אמור להגיד? היי, אני פרסי ואני עושה קסמים?

הוא ניסה את זה. זה לא הלך כל כך טוב.

תוצאה נוספת למחסור האפשריות שלו במחלקת הנשים הייתה שהוא עדיין דלוק על נערה אחת.

אנבת'.

אלוהים, היא נעשתה אפילו יותר יפהפייה ככל שחלפו השנים. ופרסי היה עורג אליה בשקט מרחוק, אף פעם אפילו לא שוקל לנסות לדבר איתה שוב. הוא ניסה לשכוח ממנה ולהתקדם. הוא באמת ניסה. אבל מדי פעם היא הייתה מתגנבת לתוך מוחו, ולפני שהיה שם לב, הוא פשוט היה מבלה עשר דקות במחשבה איך זה יהיה לנשק אותה.

יום האהבה מגיע שוב בקרוב, ופרסי רק רצה לעבור אותו מבלי לחשוב על הניסיון הרה האסון שלו לחזר אחרי אנבת' כשהיו ילדים. גם אם הוא ינסה לבקש ממנה לצאת פעם נוספת, הכל יהיה לשווא. הוא ראה את לוק קסטלאן נותן לה דובון שהיה כמעט בגובה שלה, אוחז בלב ענקי שעליו כתוב היי שלי במרכזו מוקדם באותו בוקר.

הוא ידע שאין תחרות ממשית בינו לבין לוק כי ברור מי יהיה המנצח של העימות הזה. רכז פוטבול שמיניסט מול שביעיסט מכור לקסמים. לא היה לו אפילו סיכוי.

אז הוא עשה כמיטב יכולתו לשכוח מזה ופשוט להתמקד בלהגיע לסוף היום כדי שיוכל לחזור לביתו ולצפות בסרטונים של פֶּן וטֶלֶר. כלומר, עד שמצא את הכרטיס בארונית שלו בסוף השיעור האחרון.

הכרטיס הכחול היה בצורת לב ובתוכו נכתב:

פרסי היקר,

יום אהבה שמח! אני מקווה שהיה לך טוב בינתיים. פגוש אותי בבקשה ליד המגלשה. אתה יודע איזו.

באהבה,

אנבת'

פרסי קרא שוב את הכרטיס. אחר כך הוא הביט סביבו כדי לוודא שלא מותחים אותו. האם מישהו אחר עשה את זה בתור מעשה קונדס? או שמא זו באמת אנבת' שמבקשת להיפגש אותו באותו מקום שהוא השפיל את עצמו לפני תשע שנים? אלוהים, הוא בהחלט קיווה שכן, כי אם לא, הולכים להסתכל עליו ממש מוזר אם הוא רק יסתובב במגרש משחקים ישן במשך כל אחר הצהריים.

אז אחרי שהוא ארז את חפציו, הוא הלך למגרש המשחקים עם לב מלא תקווה ובטן מלאה עצבים. למרבה המזל, הוא הבחין בנערה בלונדינית עומדת בנחת ליד המגלשה. הוא התקשה לנשום ככל שהתקרב אליה, אבל הוא לא התכוון להביך את עצמו הפעם.

"פרסי!" היא אמרה את שמו בשמחה והוא לא יכול היה שלא להבחין בצליל ההקלה בקולה. "אני שמחה שבאת."

"כן, ג-גם אני." לעזאזל, הוא חשב שהגמגום שלו בשליטה. "אז... קיבלתי את כרטיס הברכה שלך."

צד אחד של פיה התרומם בשעשוע. "באמת?"

הוא כמעט הטיח את כף ידו על פניו מולה. ברור שהוא קיבל את הכרטיס שלה! הוא לא היה עומד כאן אם לא.

"כן, טוב, אהבתי אותו מאוד."

היא חייכה חיוך רחב. "אני שמחה שאהבת אותו. למרות ששלי לא היה כל כך נחמד כמו שלך. ואהבתי איך שכתבת את הש'-ים שלך הפוכות."

הוא נאנק כשפניו נצבעו בארגמן. "הייתי בן שבע! הש'-ים עדיין היו קשות בשבילי."

היא צחקה. "אל תתבייש. חשבתי שזה חמוד – טוב בעצם, שאתה. חשבתי שאתה חמוד."

"בֶּאֱמֶת?" פרסי הרגיש כאילו הרגע חטף אגרוף לא צפוי. או שאולי הוא התעורר בממד אחר.

"כן, באמת. חוץ מזה, נתת לי השראה ללמוד לעשות כמה קסמים בעצמי."

עיניו התרחבו. אנבת' צ'ייס למדה לעשות קסמים בגללו? זה היה חייב להיות סוג של חלום.

"למעשה יש לי אחד מוכן להראות לך. אם זה בסדר?"

אלוהים, זה היה יותר מבסדר. "כן, אני אשמח לראות את זה."

"בסדר." היא נשכה את שפתיה בעצבנות. "זה קצת קצר, אבל רציתי לעשות משהו שידהים אותך כי אתה כל כך מעולה בזה. ראיתי אותך במופע הכישרונות של בית הספר ואת כל הדברים השונים שאתה יכול לעשות, אז רציתי לעשות משהו שאני מקווה שלא עשית בעבר."

ליבו התחמם למשמע הווידוי שלה והוא התבונן בה בריכוז כשהיא התרחקה ממנו והציתה גפרור.

הלסת שלו כמעט נשמטה. אין סיכוי שהיא תעשה את הקסם הזה. אם היא באמת תעשה אותו הוא יאלץ להתחתן איתה במקום. או לקחת אותה באוטובוס ללאס וגאס ולעשות את זה שם. הוא לא ראה את הלהטוט הזה בהופעה חיה מאז שהיה בן חמש ועכשיו נערת החלומות שלו עמדה לבצע אותו ממש מולו.

ודאי, אנבת' הפכה את הלהבה הכתומה היחידה ליונה לבנה יפהפייה ממש מול עיניו.

פרסי נמס לגמרי.

מה שהפך את האשליה כולה לטובה עוד יותר היה שהציפור נשאה פתק כחול על צווארה בו היה כתוב: פרסי, תהיה בן זוגי ליום האהבה?

הוא לא יכול היה לשלוט בעצמו אחרי זה. זה הרגיש כאילו מישהו אחר השתלט על גופו כי בשנייה אחת הוא עמד מול אנבת' ובשנייה אחר כך הוא נישק אותה.

הוא התרחק אחרי דקה והתבונן עם חיוך מטופש על פניו כשעיניה של אנבת' רפרפו ונפתחו.

היא חייכה אליו בחזרה. עיניה האפורות בורקות. "אז אני מנחשת שאהבת את הקסם?" שאלה, מעט חסרת נשימה.

"אהבתי אותו מאד. זה היה מדהים, אנבת'."

"אני פשוט שמחה שזה עבד. אני מתאמנת על זה כבר שנים."

"את חייבת להראות לי איך את עושה את זה," הוא התעקש בהתרגשות.

היא הנידה בראשה. "אה-אה. אתה מכיר את הכללים. קוסמת אף פעם לא חושפת את סודותיה."

הוא שרבב את שפתיו. "מה אם אגיד בבקשה?"

"לא."

"בבקשה-בבקשה בתוספת גביע שוקולד ריס'ס?"

היא שילבה את ידיה על חזה, כשהיונה יושבת בשלווה על כתפה. "אין סיכוי."

"בבקשה-בבקשה בתוספת שני גביעי שוקולד ריס'ס ודייט לצידם?"

היא חייכה אליו חיוך ערמומי. "תהפוך את זה לשלושה גביעי שוקולד ריס'ס וחמישה דייטים ועשינו עסק."

הוא הנהן בהסכמה, מחייך כל כך רחב שהפנים שלו התחילו לכאוב. "אני חושב שאנחנו צריכים לחתום את העסקה הזו בנשיקה."

היא צחקה כשהוא רכן לעברה. "לאט לאט נער מאוהב. אתה יודע שאם נתחיל עם זה, אנחנו לא נפסיק. ואני צריכה להחזיר את דייזי לדודה שלי לפני שש."

"בסדר," הוא אמר באי רצון. "אבל נתראה מחר כדי לדון במקומות אפשריים לדייטים."

"כמובן. נתראה מחר, פרסי." לאחר מכן היא נתנה לו נשיקה רכה על הלחי והחלה ללכת משם.

אבל לפני שהיא התרחקה יותר מדי, הוא קרא לה. "אנבת'!"

היא הסתובבה והרימה גבה שואלת. "כֵּן?"

"היית אומרת כן? את יודעת, כשהיינו בני שבע?"

החיוך שלה האיר את כל עולמו. "הייתי אומרת כן."

הסוף.