האביר על הסוס הלבן

הוא עמד מתחת החופה ואני צעדתי לקראתו.

הרגשתי איך הלב שלי דופק בעוצמה.

שמלתי הלבנה התנופפה מאחורי.

והוא חיכה לי.

האביר על הסוס הלבן.

לבוש חליפה מהודרת וכיפה לבנה.

כבר ידעתי לזהות את ריגשותייו.

לא היה קשה ללמוד את זה.

והוא התרגש.

צעד ועוד צעד, תשואתם של הקהל הגדול שבא לשמח אותנו נכנסים דרך אוזן אחת ויוצאים מהשנייה.

השיר גם כן.

רק אני, הוא והאושר היינו בעולם.

אני עוד רחוקה. הוא עוד לא בהישג ידי.

נו, למה המטר נראה לי כקילומטר?

אבל בסוף כבר הייתי לצידו, מתאפקת לא לאחוז ביידו הרועדת.

"אם אשכחך ירושליים תשכח ימיני"-

כוס נשברת, גביע עם יין לבן עובר דרך שיפתותי, טבעת עוברת דרך אצבעי.

ידינו נפגשות והקהל צורח.

המון הנשים מחבקות אותי ומאחלות לי דרך צלחה בחיי הנישואים שלי.

והערב חולף.

שירים, ריקודים, אוכל.

ואני רק מחכה שהכול יסתיים ואוכל להיות איתו.

רק איתו. בלי צופים.

אבל למרות זאת, אני מאושרת.

ואני לא שוכחת.

מביטה על השמיים הכהיים ולוחשת "תודה" מעומק ליבי.

ואני יודעת שהוגשם לי חלום.