אין דבר כזה קסם

אין דבר כזה קסם. אין דבר כזה קסם.

איריס בת ה11 צעדה ברחוב, בזרועות שלובות, לא נותנת לשום דבר להסיח את דעתה.

אין דבר כזה קסם. אין דבר כזה קסם.

המילים האלו קדחו במוחה כמו מנטרה. היא חייבת, חייבת לא להאמין.

אין דבר כזה קסם. אין דבר כזה קסם.

הקול הכועס של אמא שלה קיפץ לה במוח. כמה אמא כעסה כשהיא שוב לא קנתה לחם במכולת, כי את הלחם רודפים שדים "בכמה הזיות ילדה אחת יכולה להאמין?" היא אמרה לה.

והפעם, כשהיא הולכת למכולת לקנות ביצים ומסטיק דובדבן, אסור לה לשכוח ששום דבר על טבעי שהיא רואה הוא לא אמיתי.

אין דבר כזה קסם. אין דבר כזה קסם.

מאז שהיא הייתה קטנה היא הזתה ודמיינה בלי להפסיק. פחדה ממפלצות, ממכשפות, משדים. חלמה להיות פיה, או לפחות בת ים נוצצת. אבל אין כזה דבר. ככה אמא אמרה, ואמא צודקת.

אין דבר כזה קסם. אין דבר כזה קסם.

אין דבר כזה קסם.

אין דבר כזה-

"איריס פרוקפט?"

איריס הסתובבה וראתה קוסם בגלימה שחורה, בעל מצנפת מחודדת לראשו.

"אין דבר כזה קסם" היא פלטה את המילים שמטרתן הנעלה, שהייתה כבר בהישג יד, הייתה לפוצץ לאיריס את המוח.

הקוסם הסתכל עליה במבט מוזר. "יש דבר כזה קסם" הוא אמר "את מכשפה, איריס, אני יודע שקשה להאמין-"

"אין דבר כזה קסם" איריס אמרה "אין דבר כזה קסם"

"אז מה זה, אם ככה?" הקוסם שלף שרביט מעץ תפוז, בדיוק כמו שאיריס תמיד ראתה, או הזתה, ברחוב, והקיש בו שלוש פעמים. ניצוצות בצבע כחול יצאו ממנו ויצרו את המילים "יש דבר כזה קסם"

הזיה.

איריס מעדה על שמלתה כשניסתה לברוח "איריס-" הקוסם מאחוריה קרא בקול יגע.

היא לא תכנע לזה. היא לא תאמין הפעם בהזיה שהיא רואה.

היא רצה בכיוון המכולת, הכי מהר שיכלה.

אין דבר כזה קסם.