הרעלה השחורה

"סבון-כשף! סבון- כשף!" קראה מאדם ג'וליה ושוטטה עם העגלה שלה ברחבי הוגסמיד.
'מעניין אם לין וג'וני כבר אכלו את הכעכים שהשארתי להם...' היא חשבה והמשיכה לקרוא בקול.
פתאום שני אנשים ניגשו אליה. איש אחד ואישה אחת. את פניהם כיסתה רעלה שחורה.
"אם תבואי איתנו, נביא לך 3000 חרמשים." אמר האיש בלי הקדמות.
האישה הנהנה באטיות ואמרה "שימי לב, עכשיו אנחנו באים בטוב."
ג'וליה הסתכלה עליהם בחשד.
"4000." האיש אמר.
הם נראו מפחיד. היא לא הבינה מה הם רוצים ממנה.
פתאום חשבה על ילדיה. כבר שלושה שבועות הם אוכלים כעכים ושותים מי עובש.
קצת כסף לא יזיק לה. "למה שאני יבוא אתכם סתם? למה שאני ייתן לכם לגרור אותי אל הלא נודע?!"
היא עדיין לא התייאשה, אפילו שהרעיון על 4000 חרמשים קסם לה מאוד.
"כי אם את תתנגדי אנחנו נחטוף את הילדים-התאומים-החמודים-שלך" צחקה האישה ברשעות.
בבת אחת פניה של ג'וליה התכסו בבהלה ופחד פי כמה וכמה ממה שהם היו קודם.
האיש צחק למראה חיוורון פניה של ג'וליה.
'כאילו לא מספיק ארתור נילקח ממני גם הם יילקחו?!' היא הצתמררה מהמחשבה שלין וג'וני יילקחו ממנה.
"בסדר. אני באה. רק למה-" מהרגע שהסכימה הם התחילו לגרור אותה והאישה אמרה לה בשיניים חשוקות-
"אל- תשאלי-שאלות."