המוות של קאם

שנה וחצי לפני כן:

"הם שם. צריך לצאת."

כולם קמו בבת אחת מהספה, מפנים מבט למר פורקל.

"לכולם יש מזנקים?" הוא שאל. כשהם הינהנו הוא אישר להם לצאת לדרך.

...

אורגלון היתה הרוסה.

חדר אחד של הקומה העליונה קרס לבתוך והמון פיח היה מפוזר סביב.

הצמחים, שפעם היו יפים ומטופחים, היו כעת מוזנחים ומכוערים.

ליבם של פיץ וביאנה התכווץ כשראו את ביתם כך, אך לא היה להם זמן להרהר בכך.

הם היו צריכים למהר ולהתחבא.

כל זוג-

טאם וקיף, פיץ וסופי, ביאנה ודקס ולין ווילי-

התחבא במקום אחר.

קיף אחז לטאם ביד וטאם הרים אליו מבט. הם התחבאו מאחורי כמה שיחים.

"אני מפחד." קיף אמר.

"תנשום. אם אתה לוקח ללב, כנראה יש שם הרבה מקום."

קיף חייך ברעד והינהן. "אני אוהב אותך," הוא אמר כאילו בשביל להזכיר.

"אני יודע. גם אני." טאם חייך.

"יש לי הרגשה לא טובה." קיף נשך את שפתייו.

"גם לי." החיוכים נמחקו מפניהם. "נקווה שיהיה בסדר."

קיף הינהנן שוב והם חזרו להשקיף על הבית.

כעבור דקה ליידי ג'יזלה, אלוואר ווספרה יצאו מהבית.

"אמא..." קיף סינן וטאם הידק את אחיזתו בידו. הם יצאו לזירת הקרב.

"הי, אמא!" קיף צעק. "התגעגעת אלי?"

ג'יזלה ניראתה מבוהלת.

"קיף... זה לא היה בתיכנון."

"נו, ו-?" קיף הישיר אליה מבט נחוש.

היא שתקה כמה רגעים ואז אמרה, "אל תאלץ אותי להלחם בך. אתה יודע שאני לא אוהבת לעשות את זה."

"אני דוקא כן." קיף חייך חיוך מריר. "אלא אם כן את מעדיפה פשוט לדבר. אני עדיין רוצה תשובות, את מבינה."

"לא השתנית," היא אמרה בקרירות. "זוז ותן לי לעבור לפני שאצטרך לפגוע בך."

"ג'יזלה," אלוואר אמר לפני שקיף הספיק לענות. "אין לנו את כל היום. תעשי מה שהוא רוצה ונוכל ללכת."

"זה אתה, אלוואר?" ג'יזלה ציחקקה בלעג. "בדרך כלל אתה יותר קר-רוח."

"גם לנו אין את כל היום." טאם העיר וצעד צעד אחד קדימה. "כדאי שתחליטו."

"מי זה, מי זה, מי זה..." וספרה התקרבה אליו וצעדה לפחות חמישה מטרים עד שעמדה מול פרצופו. "טאם סונג. הצל שברח." 

שריר לא זז בפנייו. "אני ולא אחר." הוא אמר בחיוך מעושה.

"אני מציעה שתברח שוב, אתה לא חושב?" היא שאלה בחלקלקות.

"ממש לא. לא כמוך, אני לא נוטש את החברים שלי."

"והנער מתחצף." היא כיווצה את עינייה.

טיפות גשם החלו לרדת וברק נראה בשמים.

זה היה הסימן שלהם.

"אולי." טאם ענה לה והורה לצללים להקיף אותם במעגל.

"והנה הוא מפעיל את קסמיו." ג'זלה רטנה ונראתה מעט לחוצה.

"נכון מאוד." קיף ענה לה בחיוך זחוז. הכל מסביבם היה שחור ומפחיד.

כמה דקות של שקט, ואז-

"תעשה את זה אלוואר!" וספרה צעקה.

קיף וטאם לא שמו לב שאלוואר נעלם, אולי בגלל החושך.

בשניה שוספרה צעקה- בום. טאם נפל מדחיפה חזקה של אלוור כשדם זולג מעורפו.

"טאם!" קיף צעק ורכן לרצפה לידו.

הצללים החלו להתפוגג. הדמות הבילתי ניראת נגלתה ואלוואר נגלה במרחק בערך שני מטר משם.

הוא שלף כוכב הטלה ובזריזות של בן ואקר זרק אותו לכינונם.

זה פגע בלב של טאם.

בשניה אחת שלושת הנסתרים זינקו והשאירו את טאם וקיף לבדם.

טאם שתת דם.

"טאם...?" קיף לחש. "טאם..."

טאם לא ענה.

"טאם!" קיף צעק. דמעות החלו לרדת מעינייו. "טאם, בבקשה!!"

דממה.

"טאם, קום!! דבר אלי!"

טאם פקח את עינייו. "קיף.." הוא מילמל במעורפל.

"טאם!"

"קיף, אני מצטער.."

"לא, טאם! לא!"

"קיף, תקשיב לי. לא, תקשיב לי!" קיף הפסיק לצעוק. "תחזיק מעמד. תהיה... שמח."

"מה... טאם... אתה תחזיק מעמד, מה... טאם, קום, אני אקרא לאלווין- קום, אני אוהב אותך, טאם.."

"תחזיק מעמד... אני מצטער, אני אוהב אותך..."

העיניים שלו נסגרו.

"טאם?" קיף מיצמץ. "טאם? טאם, קום! טאם! טאם, אל תמות! טאם!" קיף צרח וניער את בן זוגו. "טאם!! טאם!! קום, טאם!!!!"

אבל טאם כבר הפסיק לנשום.

ומאז...

קיף נשם בעל כורחו.

ונשימתו האחורנה של טאם נשארה בין כותלי הקירות ההרוסים.

הפרק הקודם