הם הבטיחו

נקישה רכה נשמעה על חלונם של משפחת פוטר. לילי אוונס-פוטר ניגשה בדילוגים כדי לפתוח אות החלון לדורס חום שנשא מכתב.
''שלום, ינשוף זקן,'' חייכה לילי וליטפה את גבו. היא התירה את המכתב, שילחה את הינשוף לדרכו, ופנתה לחדר השינה.
''ג׳יימס, קיבלנו ינשוף ממולי וארתור,'' לחשה לילי כשפתחה את המכתב כדי לא להעיר את הארי שבדיוק נרדם. ג׳יימס קם מהמיטה והשניים הלכו לסלון והתיישבו על הספה.
''אה, יש מחר למולי יום הולדת!'' צהלה לילי. ''הם מזמינים אותנו למסיבה קטנה, הם אומרים שהם הזמינו את כל המסדר.''
''נו, זה מעולה. בואי נקפוץ אליהם מחר. הארי ישמח לפגוש שוב את רון,'' אמר ג׳יימס וחייך כשנזכר במעלליהם של שני הקטנים בפעם האחרונה שנפגשו.
''הם באמת יכולים להיות חברים טובים. אני כבר מחכה לראות את זה,'' צחקה לילי ופתאום כשלו פניה. ''אוי, בדיוק נזכרתי. הזמנו למחר את רמוס, סיריוס ופיטר, כי פיטר אמר שהוא לא יכול בליל כל הקדושים. וזה יוצא על אותן שעות.''
''נכון!'' ג׳יימס הטיל את ראשו על משענת הספה. ''אולי נדחה אותם? אני בטוח שזנב-תולע יסלח לנו אם ניפגש בלעדיו.''
''ג׳יימס!''
''צודקת, סליחה.''
''טוב, אז שנודיע למולי וארתור שלא נוכל להגיע?'' הצטערה לילי.
הכי של תינוק נשמע וג׳יימס רטן, 'איך הוא התעורר כל כך מהר? תכתבי להם ואני אלך להרדים אותו. אל תשכחי לציין שהמכתב גם ממני, ג׳ינג׳ית.''
''תיזהר ממני. לילה טוב, ג׳יימס,'' חייכה לילי בידיעה שהוא נרדם יחד עם הארי.
היא פתחה מגירה, הוציאה קלף, דיו ועט נוצה, והתחילה לכתוב.

מולי וארתור היקרים,
נורא שמחנו לקבל את המכתב, אבל לצערינו לא נוכל להגיע כי הזמנו כמה חברים. כמובן שמאוד נשמח לשמוע מה שלום כולם. אני דוגלת ברעיון שנמשיך להפגיש את הארי ורון, הם עוד יגדלו להיות החברים הכי טובים. רק שלא יהיו כמו סיריוס וג׳יימס, רק חסר לנו עוד זוג כזה... מה עם ג׳יני הפצפונת? אני מקווה שאת לא עובדת יותר מידי, מולי, רק ילדת לא מזמן. פרד וג׳ורג׳ שובבים כרגיל? ואיך בילי בהוגוורטס? מסתדר? ארתור, איך בעבודה? מקשים עליכם או שטוב יותר? סיפרתי לכם כבר על המטאטא שסיריוס הביא להארי לא מזמן? הוא כמעט הרס את כל הבית. החתול עדיין מפחד לצאת לסלון. בכל מקרה, מולי, המון מזל טוב. נשלח לך מתנה ואנחנו מבטיחים ששנה הבאה אנחנו באים. מבטיחים.
בהמון אהבה, חיבוקים ונשיקות, לילי. (וג׳יימס כמובן)

לילי הניחה את העט וגילגלה את הקלף. היא שרקה שריקה עדינה וחלשה ואוח גדול הגיע בדאיה מעל מעקה המדרגות.
''שלום, ברי, אני צריכה שתיקח את המכתב הזה לוויזלים,'' לחשה לו לילי ופתחה את החלון.
במשק כנפיים התעופף האוח ונעלם באופק הלילה החשוך.

***

מולי ישבה על הברכיים מול האח המפצפצת. שום ריח עוגה לא נישא באוויר ושום מנגינת יום הולדת עליזה לא נשמעה ברקע. ביום למחרת זהו יהיה תאריך פטירתם של לילי וג׳יימס. עברה שנה והיא עדיין לא מעכלת. עברה שנה והיא עוד לא מאמינה. עברה שנה והיא עדיין לא שכחה את הבטחתם. הם הבטיחו שיבואו. הם הבטיחו. אז איפה הם?