בחירות באולימפוס

"למה לעזאזל צריך בחירות למלך האלים?  מי המציא את הרעיון הדבילי הזה?" שאג זאוס.

"זה לא דיבילי, ולמען האמת... בני, פרסי, חשב עלייו." הודה פוסידון.

"זה רעיון יפהפיה, לדעתי." אתנה אמרה בפנים רציניות.

"גם לדעתי." אפרודיטה שילבה ידיים.

"אני ממש לא מסכימה! ידעתי שהילד הזה עוד יביא צרות..." הרה כעסה.

"אודה לך אם לא תדברי ככה על הילד שלי," נהם פוסידון.

"אודה לך אם לא תפר חוקים ותוליד ילדים מטומטמים שלא עוזרים בכלום." הרה השיבה.

"תסתמי את הפה שלך!!!" שאג פוסידון. "את לא תדברי ככה על הילדים שלי!!!"

"הרגעו נא," אתנה אמרה ברוגע. "וויכוחים לא פותרים בצעקות."

"אכן, אתנה צודקת." דיוניסוס אמר. "תשתקו שניכם. הצעקות שלכם לא מועילות יותר מידי לגפנים שלי."

"ולי יש כבר חור בראש ממכם." הרמס מילמל.

"אני מלך האלים ואין על זה ויכוח." זאוס התנשם בכעס.

"מי אמר?" ארס קפץ. "גם אני רוצה להיות מעל כולם ולהחליט החלטות מטומטמות!"

"ההחלטות שלי לא מטומטמות!" צווח זאוס.

"לפעמים כן." אפולו מילמל.

"תסתום גם אתה, אל השמש, בבקשה," אתנה ניסתה לשמור על רוגע.

"לא רוצה." הוא סתם.

"כן, אתנה, אל תגידי לאחי לסתום." ארטמיס התערבה.

"לסתום, סתמו, סותמים." פיזם הפייסטוס.

"שקט!!!" שאג פוסידון וכולם השתתקו. "יש לי הצעה!"

כולם הביטו בו, ממתינים.

"אני מציע שנעשה כמו בני האדם, עם קלפי!"

לאחר שהסביר לכולם מה זה קלפי, נחה דעתם והם הסכימו.

כל אחד חזר לעיסוקו והם חיכו בקוצר רוח ליום הגורלי.