בית הינשוף - High School AU

לוז בסך הכל נכנסה אל תוך חנות ספרים, אבל הרגישה שנכנסה לעולם אחר לגמרי.

לא היו הרבה אנשים בחנות. למעשה, חוץ ממנה היו רק עוד שני אנשים, ואחד מהם היה המוכר - גבר כבן ארבעים שנופף אליה בחיוך כשנכנסה. השני היה נער בערך בגילה שישב על הרצפה עם הגב אליה וקרא בספר.

החנות עצמה נראתה כאילו היא יצאה מספר פנטזיה. המדפים היו עשויים מעץ, ובנאמנות לשם החנות - ספרי הינשוף - על כולם היו מגולפים ינשופים קטנים. החנות עצמה הייתה קטנה יחסית, אבל זה היה לפני שלוז שמה לב למדרגות שהובילו לקומה השניה. כנראה היא לא הייתה כזאת קטנה כמו שנראתה בהתחלה.

לוז התחילה לטייל בחנות. היא פנתה לאחד המדפים ושלפה את הספר שהיה נראה לה הכי מעניין. היא לא יכלה שלא לחייך כששמה לב לפתק שהודבק על הכריכה, שהמליץ על כל הדברים הטובים שבספר. היא ניסתה להוציא ספר נוסף, וחייכה אפילו יותר כשגילתה שגם עליו הודבקה המלצה. היא תהתה האם לכל הספרים בחנות הזאת מודבקת המלצה, ואם כן, איך היה לבעלים זמן לקרוא ולכתוב את הכל.

היא החזירה את הספרים למדף ופנתה לאזור ספרי הילדים, איפה שהנער הבלונדיני ישב ולא הראה שום סימן לכך שהבחין שהיא נכנסה. היא ניסתה להציץ מעל הכתף שלו בספר שהוא קורא, והתנשפה בקול כשזיהתה את הציורים על הדפים.

״אני לא מאמינה,״ היא צווחה בהתרגשות, ״אתה קורא את המכשפה הטובה אזורה!״

הנער קפץ בבהלה ומיהר לסגור את הספר. כנראה הוא באמת לא שם לב שהיא נכנסה. הוא הרים אליה את המבט, ולוז לא הצליחה לעצור את הציוץ המובהל שנפלט מפיה כשראתה את הפנים שלו.

 לא שהוא היה מכוער או משהו. בכלל לא. אבל צלקת אכזרית נמתחה על הלחי שלו, שהתחילה מקו הלסת וכמעט עד העין שלו.

הנער שם לב לתגובה שלה והשפיל את מבטו לרצפה. לוז שמה לב שאוזניו מתחילות להסמיק. עכשיו היא סתם הרגישה רע.

״גם אתה אוהב את אזורה?״ היא ניסתה להחליף נושא.

הוא משך בכתפיים. ״אני לא יודע. רק עכשיו התחלתי. זה ממש ספר ילדים.״

לוז שאפה בחדות. ״אני מאוד מקווה שאתה לא מתכוון לזה כאל עלבון.״

הנער הרים את מבטו בהיסוס, ולוז הייתה מרוצה לגלות שחיוך קל עלה על שפתיו. היה נראה שהוא מתכוון להגיד משהו, אבל גיחוך משועשע קטע אותו. שני הילדים פנו להביט במוכר, שהביט בהם כאילו היו סרט רומנטיקה. רק עכשיו לוז שמה לב לדמיון בינו לבין הנער.

הנער שוב הסמיק, ואז פנה חזרה ללוז. ״רוצה להמשיך את השיחה למעלה?״ הציע. ״רחוק מאבות חטטניים.״ הוא החווה בזעף אל המוכר, שרק צחק במבוכה.

״ברור,״ ענתה לוז, ועקבה אחרי הנער כשהוא עלה למעלה במדרגות.

היא ציפתה שגם למעלה יהיו מדפי ספרים - וזה בהחלט מה שהיה שם, אבל להפתעתה כל הספרים היו עטופים בנייר לבן שהסתיר לגמרי את הכריכה.

הנער כנראה שם לב לתגובה המופתעת שלה. ״בליינד דייט עם ספר,״ הסביר. ״אבא שלי הוא רומנטיקן חסר תקנה.״

לוז צחקקה. ״זה בטח מגניב שלאבא שלך יש חנות ספרים. זה אומר שאתה יכול לקרוא את כל הספרים כאן בחינם?״

״משהו כזה. בתנאי שאני לא הורס אותם.״ הוא הסמיק אחרי שאמר את זה, כנראה נזכר בספר שהרס בעבר.

״טוב, אתה בחרת הרגע בספר המושלם.״ לוז חטפה את הספר מידו והניפה אותו בתנועת ראווה. ״קסם! הרפתקאות! דרמה! והכי חשוב… מאויבים למאהבים!״ היא הכריזה בדרמטיות, לפני שהושיטה לו חזרה את הספר.

הנער לקח אותו והסתכל על הכריכה בגיחוך. ״אף פעם לא הבנתי את הקלישאה הזאת. איך אתה יכול להפוך לחבר של האויב שלך, ועוד להתאהב בו?״

״אז כנראה שתצטרך לגלות,״ אמרה לוז במסתוריות, והחוותה על הספר בקריצה.

הנער הרים אליה מבט. ״קוראים לי האנטר, דרך אגב.״ האנטר התחיל להושיט את ידו ללחיצה, אבל נראה שהוא התחרט והתחיל לשחק במבוכה בקוקו שלו במקום.

לוז חייכה. ״אני לוז.״

•••

כשלוז הגיעה לבית הספר ביום למחרת, ווילו וגאס כבר חיכו לה ליד השער. היא הייתה צריכה להתאמץ מאוד שלא להסמיק כשהבינה שגם אמיטי מחכה שם, עומדת במרחק כמה  מטרים מהשניים האחרים. נראה שהם עדיין לא פתרו את הבעיות בניהם.

״לוז,״ קראה אמיטי בחיוך כשהיא שמה לב אליה. לוז חשבה שהיא רואה סומק קל צובע את לחייה. ״איפה היית אתמול? לא ענית להודעות שלי.״

״אה, סליחה על זה. הלכתי לבדוק את חנות הספרים כאן, וכנראה נסחפתי קצת עם הזמנים.״ לוז גיחכה במבוכה. אמיטי תמיד גרמה לה להרגיש מוזר. ״אבל החדשות הטובות, פגשתי שם חבר חדש!״ היא הכריזה בשמחה.

״חבר?״ שאלה ווילו בסקרנות. ״בחנות הספרים? אף אחד לא הולך לשם.״

״אוי לא,״ אמר גאס באימה, כאילו הוא התחיל להבין משהו. ״אל תגידי לי שאת מדברת על האנטר.״

״מה הבעיה עם האנטר?״ שאלה לוז בבלבול. היא לא ציפתה שהם יכירו אותו, ובטח לא יגיבו ככה.

״הוא רק הילד הכי מגעיל בכל הבית ספר,״ הסביר גאס בהאשמה.

״אני לא מאמינה שבאמת נהיית חברה שלו,״ ציינה ווילו. ״הוא בלתי נסבל.״

״הו, באמת?״ לוז חייכה ברשעות. ״טוב, אני חושבת ששלושתכם צריכים להאמין יותר בכוח של אויבים למאהבים.״