יש לי יום הולדת

יש לי יום הולדת, אני חושב על איך עברה שנה
על כל מה שעברתי ואיך כלום לא השתנה
יש לי יום הולדת, וזו תמיד אותה המסיבה

איך עברו לי השנים? וכבר רואים על הפנים

דראקו מאלפוי ישב בסלון מול עוגת יומולדת ענקית. הסלון היה חשוך, והנרות האירו את פניו בצורה חלקית, וגרמו לו להיראות זקן בעשרים שנה לפחות.
"יום הולדת שמח, מאלפוי." הוא לחש. "עוד שנה עברה. השגת משהו??" הוא כבש את פניו בידיו. "לא!" הוא קם מהספה וקרא בזעם מהול בעצב. "נשארת אותו דראקו מאלפוי הלא יוצלח, הלוזר, המפסידן!" כל הרוח יצאה ממנו. הוא שקע בספה בחזרה באנחה. דפיקות נשמעו על הדלת. "יבוא." הוא אמר.

או, יש בי הרבה מנגינות
כיביתי את כל הנרות, עשן ואורות אלפי משאלות
אין אין אין , זמן לא עוצר לא לרגע קטן , עוצם את העיניים מכאן
זה רק לעלות, זה רק לגלות, אין אין אין

הדלת נפתחה בהיסוס. "אסטוריה??" אמר דראקו בהפתעה. "מה את עושה פה??"
היא נראתה נפלא. היא לבשה שמלה סגולה ארוכה שנאספה במותניים בחגורת זהב קלועה. שיערה הבלונדיני היה פזור על כתפיה והבהיק באור הנרות הקלוש. פניה המנומשות היו מאופרות קלות והיא נעלה עקבים סגולים. היא ענדה שרשרת עם תליון בצורת שמש, שדראקו זיהה כזו שנתן לה לפני שנה. 'את האור שבחיי' הוא אמר בשעה שהטמין את השרשרת בידה.
"זה יום ההולדת שלך, לא?" היא אמרה בחיוך שהיה מספיק כדי להאיר את כל לונדון. "כ- כן," הוא גמגם. "אז מה השאלה?" היא אמרה והסיטה את שיערה אל מעבר לאוזנה. "באת- באת לחגוג לי?" הוא שאל בחוסר אמון. היא צחקה. "ברור, דראקו. ולא רק אני." היא אמרה ברוך. דראקו שתק מרוב הלם. "עכשיו, בוא למסיבה!" היא משכה את ידו ופסעה לעבר הדלת. הוא העיף מבט אחרון לעבר העוגה, חייך, ונתן לה לגרור אותו אל איפה-שזה-לא-יהיה.

אין אין אין חגיגה גה גה גה

בלי בלי בלי בלי עוגה גה גה
יש לי יום הולדת, איזו מסיבה
מי ש מי שבא בא ברוך הבא

היא הובילה אותו לחצר. "הארי??" הוא אמר, לא מאמין. "וויזלי?? הרמיוני??" "היי" אמרה הרמיוני וחייכה חיוך מבוייש. "שמענו שיש לך יום הולדת היום." אמר רון בהיסוס. "אז באנו." השלים אותו הארי. "וגם אנחנו פה," דין, לונה, שיימוס, ג'יני וצ'ו יצאו מאחורי קיר הבניין. "אני- אני לא יודע איך להודות לכם." אמר לבסוף. "אז אל." אמר דין בפשטות. "פשוט תן לנו להיות פה ולשמח אותך." דראקו מלמל תודה מבולבלת. שיימוס חייך ולחץ את ידו. עדיין מסוחרר, נשען על קיר הבניין. הארי התקרב באיטיות. "חשבתי..." הוא אמר אחרי שהיה קרוב כדי פסיעה מדראקו. "שנוכל... אתה יודע... להשלים." הוא סיים. "זאת אומרת, היריבות שלנו הייתה דיי מגוחכת, לא?" הוא אמר בפרצוף מתחנן. דראקו מיהר להסכים. "אז מזל טוב." הוא טפח על גבו של דראקו ומיהר להיעלם, אדום כולו.

כל החברים הגיעו, פתאום כולם הופיעו
קנו לי מתנות, אני מרגיש כמו ילד ואני לא רוצה להשתנות
יש לי יום הולדת (מזל טוב!) אני חושב על איך הזמן עבר
אני חוגג היום ולא חושב אף פעם על מחר

"אז..." אמרה לו אסטוריה אחרי שלוש שעות. דראקו היה מותש, אך היה משוכנע שזה היה היום המאושר בחייו. "נהנית?" "מאוד." הוא ענה בחיוך עייף. היא בהתה בו כמה שניות, ואז נישקה אותו. הוא קפא לרגע, ואז התמסר לרגע. "יום הולדת שמח דראקו." היא לחשה, ליטפה את שיערו, והלכה.
הוא מישש את שפתיו.

"יש לי יום הולדת..."