על אריאנה דמבלדור (הקטעים המסופרים בספר)

כל הזכויות שמורות לג'י קי רולינג, אין בכוונתי להפיק רווח מכתיבתו של הפאנפיק

אריאנה היתה בת שש כשזה קרה.

זה היה ההתחלה של הסתיו. השמיים קיבלו גוון תכול עמוק ורוחות קרירות נשבו, עלי השלכת התעופפו לכל עבר ובצבעיהם האדמוניים הזכירו לאיראנה סופת אש מתערבלת.

היא ישבה בחצר ביתה וקראה את 'מעשיות בידל הפייטן' היא  סיימה את 'בביטי רביטי והגדם המגעגע'. היא הניחה את הספר על הדשא והביטה בעלים המתעופפים ומתערבלים ברוח,

היא תפסה אחד מהם והשליכה אותו אל האוויר בתנועה חיננית. היא חיכתה שהוא יפול אך לנגד עינייה הוא נשאר מולה באוויר ונראה כאילו נעצר באמצע הנפילה בעודו מסתחרר.

היא הושיטה את ידה אל העלה אך ברגע שנגעה בו הוא עלה לפתע באש כתומה, אריאנה ציחקקה כאשר האש הלא מזיקה ליחכה את כף ידה כך שדיגדג לה.

לפתע שלושה ילדים גדולי ממדים פרצו מן השיחים המקיפים את החצר, אריאנה נבהלה והעלה צנח אל הקרקע ונכבה. היא הרימה את מבטה אל הילדים.

"מה את עושה?" אמר אחד מהם "איך עשית את זה? תראי גם לנו" אריאנה המבוהלת מיהרה לענות "אני לא-אני לא יודעת ללמד את זה".

"מה זאת אומרת 'לא יודעת'" אמר השני "מה יש לדעת? תראי לנו איך עושים את הטריק" אריאנה הביטה בעלה אך לא קרה כלום, "אני לא מצליחה"

"שמעת רלף? היא לא מצליחה" אמר השלישי בקנטור,  "ברור שהיא לא מצליחה, איך היא אמורה להצליח בלי לעשות כלום? עם כוחות העל של המבט שלה?" אמר מי שהתברר שהוא רלף

"איפה הטריק ילדה? קשרת פה חוטים שקופים או משהו? חיברת ליד שלך גפרור?"

"ל-לא עשיתי שום טריק" אמרה אריאנה בבלבול "זה סתם קסם". הילדים עצרו והביטו בה

"קסם? קסם אמיתי? היא בטח צוחקת לואיס" אמר רלף,

"אני לא חושב שהיא צוחקת, נכון אנדרו?" אמר מי שמתברר שהוא שהוא לואיס

"אז היא מכשפה?" אמר כנראה אנדרו "מכשפה מכשפה? מכשפה אמיתית?"

"כן היא מכשפה , אני בטוח בזה. לפחות אמא שלה מכשפה, דודה ג'קי סיפרה לי. מסתגרת כל הזמן בבית שלה. היא  מכינה כישופים כאלה ושיקויים איומים ומגעילים, ככה היא אמרה" אמר לואיס

"מכשפות מוכרות את הנשמה לשטן! בגלל זה מטביעים אותם בנהר" אמר רלף ברשעות לאריאנה שנבהלה יותר ויותר מרגע לרגע

"אני שמעתי שאבא שלה הוא שתיין איום, ושבלילות הוא משתכר כל כך שפעם אחת הוא נכנס לבית של האלמנה הזקנה וצווח 'רגלי צפרדעים אני צריך! רגלי צפרדעים!" אמר אנדרו, מפיץ בדיות לכל עבר

אריאנה המבוהלת התמלאה כעס, אמה אינה רוקחת שיקויים נוראים בסתר ואביה אינו שתיין ומעולם לא הלך אל האלמנה הזקנה. הכעס געש בה ואז לפתע הוא התפרץ,

אנדרו, שהיה הקרוב ביותר אלייה, קפא פתאום. מישבנו צמח זנב חמור משתרך שיצר חור במכנסיו ואוזניו התארכו והפכו לאוזני חמור, לרגע נדמה שלא יקרה לא עוד דבר ואז לפתע פתח את פיו והשמיע "אי אה" קולני.

שני הילדים שנשארו  אנושיים העבירו מבטם מחברם החמור למחצה עכשיו אל אריאנה. הם התקדמו אלייה והיא נסוגה לאחור

"את עשית את זה?" שאל בקול קפוא לואיס.

"היא עשתה את זה. צריך ללמד אותה לקח" אמר רלף הזועם

הם התקדמו אלייה באיום והיא צעדה לאחור בפחד, לואיס בעט בה והיא נפלה אל הדשא.

רלף ידה אליה אגרוף זועם, והיא דיממה. אריאנה התחילה לבכות.

באותו זמן הקסם שלה יצא משליטה, אורות אדומים ירוקים וכחולים התפוצצו באוויר סביבה. הבנים העיפו מבט בכשפים המתערבלים ומתפצפצים.

"היא עושה כישוף! מכשפה ארורה." אמר לואיס בכעס

"תראה לה מה עושים למכשפות מגעילות!" קרא רלף

הם התחילו לבעוט בה וכעבור רגע היא כבר שכבה על הדשא בוכה ומתייפחת, כל גופה מלא שריטות וחתכים אדומים.

לפתע, פרץ מתוך הבית אביה של אריאנה, הוא העיף מבט באריאנה המלאה דם והעביר את מבטו אל הבנים, מבטו הפך רושף והוא התקרב לבנים.

הדבר האחרון שאריאנה זכרה היה את הבנים נסוגים בפחד, ואז היא התעלפה.

"ארי.. ארי.. ארי תתעוררי!" שמעה אריאנה את אבייה מבעד לערפול חושים, היא מצמצה בעינייה ואז פקחה אותם לרווחה "אב-אבא?" מלמלה בקול חלוש

"ארי שלי. את בסדר מתוקה?" שאל אביה. הם היו בחדרה ואריאנה שכבה במיטתה. "אני- .. אני חושבת" היא אמרה, היא לא הרגישה את הפצעים. "אבא.. מה קרה לילדים ההם?"

היא שאלה, "למה הם הרביצו לי? זה לא היה אשמתי שהילד הפך לחצי חמור.. וחשבתי שמכשפה זה משהו טוב. למה הם אמרו את זה כמו קללה?"

"תראי, ארי" אבייה נאנח "ארי, אנשים רגילים לא אוהבים קוסמים ומכשפות, את לא צריכה להקשיב להם" אריאנה חשה כאילו קיבלה אגרוף "אנשים לא אוהבים אותנו?" שאלה בארשת פגועה

"תשכחי מזה ארי..." ניסה אבייה. "לא" אמרה אריאנה בארשת תקיפה "אם אנשים רגילים לא אוהבים קוסמים ומכשפות אז אני לא אהיה מכשפה. אני אהיה נורמלית לגמרי!" היא הכריזה

"ארי לא תראי את- ארי חכי!" אמר אבייה בעוד היא יוצאת בסערה מהחדר "לא אכפת לי אבא!" קראה "אם אנשים לא אוהבים אותי כמכשפה אז אני אהיה מוגלגית. סוף פסוק!"

אני פתוחה להצעות על איזה עוד קטעים בחייה של אריאנה לפרט

		הפרק הבא