הסתכלות מאחור

הארי וג'יני הסתכלו באהבה על ילדיהם ברכבת. לילי עמדה מחובקת בין שניהם ובכתה על גורלה המר. "למה אני לא הולכת גם להוגוורטס?!?!? באלי גם!" קראה בבכי.

ג'יני התכופפה לעברה ואמרה: "לילי מתוקה, יש לך עוד זמן. אל תדאגי! גם את תהי ברכבת ותסעי לבית ספר המהמם הזה!" "כן אמא יש לי עוד שנתיים!! אני רוצה עכשיו!!" צרחה לילי וכל האנשים אשר היו על הרציף הסתובבו בבהלה אליה. "היי לילי, את מפחידה פה את כולם. שנתיים זה קצת ויעבור לך ככה, בלי שתשימי לב אפילו" אמר הארי בקול נמוך. לילי משכה באפה ושתקה. 

הארי, ג'יני ולילי חזרו לביתם, התיישבו על הספה והארי וג'יני דיברו בינהם. "כאילו יש לכם דברים יותר משעממים לדבר עליהם? מה הולךך???" קראה לילי. הארי צחק וג'יני צחקקה. 

"מה מצחיק יואווווו" לילי מחתה בקול. "את מצחיקה" ג'יני קראה. לילי הוציאה לשון ויצאה החוצה, לנשום אוויר. הארי וג'יני התגלגלו מצחוק. 

"ג'ינוש, את יודעת על מה חשבתי היום?" שאל הארי במבט שובב. "על מה חשבת היום הארי???" שאלה בחשד וצחקוק ג'יני.

"על היום הראשון שלי בהוגוורטס!!!!" צהל הארי. "לא אתה לא נורמלי" צחקה ג'יני. "נו ועל מה חשבת?" "על השנה הנוראה שהייתי שם" הארי ענה והעמיד פני עצוב. "למה נוראית?" שאלה ג'יני בחשש. 

"כי את לא היית!" קרא הארי. "הלחצת אותיייי" ג'יני צחקה וגררה אותו לנשיקה. 

בדיוק באותו הרגע נפתחה הדלת ברוח סערה ולילי נכנסה עם מלא פרחים בידה. "אממ לילי? מה את מחזיקה שם??" התקרב אליה הארי ושאל. "כולה פרחים אבא למה לחשוד בי ישר" הסתייגה לילי. 

"טוב נחשו מה??? היום אנחנו הולכים לרון והרמיוני לכבוד פתיחת שנת הלימודים!!!" קראה ג'יני. "יששששש אז אולי זכיתי שאני לא בהוגוורטס עדיין יאאא אני אפגש עם הוגוווו" צרחה לילי ורצה לחדרה לתכנן תכניות ליום המדהים. 

"איך מתחלף לילדים המצבי רוח" מלמל בגיחוך הארי. ג'יני הנהנה בראשה כאות הסכמה.

משפחת פוטר הגיעה במהירות למשפחת וויזלי. "הרמיוניייי איך התגעגעתיייי" ג'יני צרחה וחיבקה בהתרגשות את הרמיוני. הרמיוני החזירה לה חיבוק מחמם:"ג'יניייי כמה זמן לא נפגשנווו" צווחה כמו שרק היא יודעת.

אבל כמו שכולם יודעים, הארי ורון לא נקבות. הם חלקו כיף משותף ואמרו "היי רון" "היי הארי" (קצת יבשים לא?)

הוגו ולילי ישר רצו לחדר של הוגו לתכנן איך עושים מתיחות על ההורים שלהם.

ברגע שכל המבוגרים התיישבו סביב השולחן, עם כוס בירצפת טובה, התחילו לדבר. "היום חשבתי על התקופה בהוגוורטס, שלנו" הארי פתח. "וואייי אחיי כמה אקשן היה בתקופה שלנווו" רון קרא בצחוק.

"קודם אבן החכמים" המשיך רון."וג'יני המסכנה והקטנה שלנו לא הייתה" הוסיף וצחק. כל הסובבים צחקו בקול גדול. "תצחקו תצחקו אבל אני לא סבלתי בבית" מחתה ג'יני. 

"ואח"כ חדר הסודות.." הרמיוני אמרה. "שם ג'יני הייתה בהחלט!" צחקה על ג'יני שוב. ושוב כולם צחקו. "וואי איזה סיפור היה שםםםם" אמר הארי. 

"או או או ואחרי זה היה את הסיפור עם סיריוס!! ומחולל הזמן שרון פספס אותו מוחעחעח" הארי אמר וצחק על רון. "לפחות לא צוחקים עלי" ג'יני הגנה על עצמה.

"וואייי ואז היה את התחרות וסדריק אמ מת..." הארי אמר וכולם כבשו פניהם בשולחן. לא מבושה, מעצב. 

"ושנה אחרי זה היה את הסיפורים עם המכשפה הזאת אמבריד'ג" הרמיוני אמרה. "יאא צבא דמבלדור שולטט" רון קרא.

"ואז הארי סיכן את עצמו ויצא עם דמבלדור למסעות האלה" ג'יני לחשה וכולם שמעו אותה. היא גם הוסיפה:"ואז דמבלדור מת..." ושוב דקה דומיה.

"ואז ברחנו מביתספררר והווהווווו גאונים אנחנו אנחנו גאונים" הארי ורון צרחו ביחד. "כן איזה גאונים בזמן שאני הייתי כמעט לבד במלחמה מול סנייפ" השיבה ג'יני בפנים חמוצות.

"וכולם מתו." הרמיוני הייתה חייבת לבאס. כולם שתקו. 

 "והתחתנו כולנווו איזה כיףףף" ניסה הארי לשמח. כולם הגיבו בשמחות וריקודים וקולולולושלוש.

נ.ב הערת הכותבת: הייתי יכולה לפרט עוד על השנים, לא היה לי כח אז אני חושבת שאפשר להתמודד עם זה.