סליחה על השאלה - אלפים

סופי:

סופי פוסטר נכנסה אל הפריים. "לשבת פה?" היא אמרה בהיסוס.

כן
"אוקיי,"

קיף ולין:

קיף סנסן נכנס בביטחון והתיישב על הכיסא. לין נכנסה אחריו, בטיפה פחות ביטחון.

"להרים?" הוא שאל.

פיץ וטאם:

פיץ התיישב על השרפרף ליד טאם.
"זה שונה ממש שחשבתי."

ביאנה ודקס:

הם נכנסו והתיישבו.
"מתחילים?"

קיף ולין:

כן

"אוקיי," אמר והרים את הפתק הראשון.

סופי:

"מה היה החלק הכי קשה בהרפתקאות שלכם?" היא הקריאה.

קיף לין:

"איזו שאלה טובה, אמרה לין.

פיץ וטאם:

"לעזוב את הבית."

ביאנה ודקס:

"לעזוב את המשפחה, חד משמעית." אמר דקס.

"מסכימה."

סופי:

"לשקר למשפחה שלי."

לאיזו משפחה?

"שתיהן. גם לחברים שלי, שהם כמו משפחה."

קיף ולין:

"לדאוג כל הזמן. לאח שלי, חברים שלי, לקיף." היא אמרה.

קיף נתן לה נשיקה קצרה על הלחי.

פיץ וטאם:

"גם ככה הייתי יוצא כל הזמן למשימות ומסתכן, אבל לעזוב את המשפחה שלי לכל כך הרבה זמן זה ללא ספק אחד הדברים הקשים שהיו לי. דאגתי."

"החלק הכי קשה.. היה להתמודד עם הכול ביחד. קרב, הורים, אנשים לדאוג להם." אמר טאם.

קיף ולין:

"לשמוע שקרים. כל הזמן. מכול אחד. בוגדים." אמר קיף.

ביאנה ודקס:

"אחד הרגעים הקשים היו כשאדליין באה לבקר את סופי באלובטר, והיא הייתה כל כך דומה לאמא." אמר דקס בחיוך עצוב.

"טוב, אמא שלי הייתה איתנו כל הזמן."

סופי:

"והשקרים לא נעלמו. הם רק התרבו."

קיף ולין:

"בהתחלה אמא שלי, ואז אלוואר. וכל הזמן, שקרים. הילדות שלי הייתה שקר אחד גדול." הוא משך באפו. לין ליטפה את כתפו.

סופי:

"זה.. קשה."

ביאנה ודקס:

"שאלה הבאה?"

"כן."

פיץ וטאם:

טאם הרים את הפתק.

"מה החרטה הכי גדולה שללכם?"