(אל תשבור אותם) הדברים היפים האלו

היי :) בתקווה שיאשרו כמה דברים לפני שאתם מתחילים לקרוא

1. וויתור זכויות, לג׳יי קיי רולינג על העולם הבדיוני *אני לא תומכת בה* ולכותבת של הפאנפיק בao3 - יש קישור לפאנפיק למעלה

2. זו הפעם הראשונה שאני מתרגמת, ובפיקצר השתמשו בלא מעט סלנגים אז זה היה די קשה, ממש מתנצלת אם יש משהו לא מובן או לא מתורגם טוב, מוזמנים לתת ביקורת בונה :) תיהנו!

---------

״אני, הפעם, לא יכולתי להיות מאושר יותר לראות את הסוף לאידיוט המזוין הזה. הוא היה סיוט. אני לא יודע מה ראית בו.״

״ג׳יימס״ מזהירה לילי, העיניים הירוקות שלה חדות כשהן פונות לעבר בעלה.

״מה?״ שואל ג׳יימס, מניף את ידיו.

הוא תמיד מחווה מחוות רחבות כשהוא בצרות. הוא היה הסיבה הראשית לכך שהם לא עברו בשלום חצי מהמתיחות שלהם בבית הספר.

רמוס נאנח ממקומו ליד שולחן האוכל של הפוטרים, הכתפיים שלו צונחות.

הוא מרגיש אומלל, כמו הכישלון הגדול ביותר שיש.

הוא היה אמור להתרגל לזה עד עכשיו.

משהו דוחק בו בעדינות ורמוס מרים את מבטו כדי לראות את פיטר נשען קדימה מכיסאו, אצבעותיו אוחזות בנחמה בזרועו של רמוס, חיוך קטן ומרגיע על פניו.

״אני לא חושב שהוא היה כל כך גרוע, רמוס,״ הוא מבטיח, ואז מעווה את פניו. ״טוב, אני כן עכשיו, אבל… אני-״ פיטר עוצר באי נוחות. רמוס מציע לו חיוך קלוש.

״זה בסדר, פיט,״ הוא אומר. ״אני יודע למה אתה מתכוון.״

כולם נופלים לשתיקה, כבדות שוקעת עליהם.

עורו של רמוס מגרד מזה, כאילו יש איזה שיפוטיות לא דבורה שנשלחת לכיוונו, אבל הוא לא מבין מאיפה, יש אפשרות שהוא קצת משתגע.

העיניים שלו מרפרפות סביב החדר, מתמקדות תחילה בג׳יימס ובלילי שמנהלים איזשהו ויכוח דומם ללא מילים. הם עושים את זה לעיתים קרובות, זה לא משהו יוצא דופן.

פיטר עדיין נראה קצת מבולבל מעצמו, מתעסק עם אצבעותיו על השולחן, הוא מרים את מבטו אל רמוס מדי פעם לפני שהוא משפיל אותו שוב.

ואז יש את סיריוס.

הוא נשען על הקיר ליד דלת המטבח, ידיים תחובות עמוק בתוך כיסי הג׳ינס שלו, כתפיים נוקשות.

הוא לא אמר מילה מאז שהגיע, פניו כבר כהות וקשות כשנכנס אל הבית.

רמוס סיפר את סיפורו בזמן שכולם האזינו, ובעוד שבדרך כלל סיריוס היה מעיר הערות חדות ומשעשעות, מאיים איומים, מבטיח תגמולים, הפעם הוא נשאר נחוש בהבעת האבן שלו, לא מוסיף דבר לשיחה שלהם. רמוס לא בטוח מה לעשות עםזה.

״אני עדיין חושב שזה טוב,״ מצהיר ג׳יימס בפתאומיות, מושך את תשומת הלב של כולם אליו שוב. השיחה שלו ושל לילי הסתיימה בבירור. לילי נושפת כשהיא מגלגלת את עיניה, מסתובבת מג׳יימס, מתעלמת ממנו במפורש.

״אני באמת מצטערת, רמוס,״ היא אומרת לו בדרכה הרכה. ״אני יודעת שחשבת שהוא יהיה טוב יותר.״

רמוס מושך בכתף אחת בלב חצוי, לא פוגש את עיניהם של השאר. ״זה בסדר.״ זה לא. זה אף פעם לא.

״אני אהיה בסדר.״ והוא יהיה. בסופו של דבר. הוא ימצא מישהו אחר, ינסה שוב. אולי. כרגע, הוא חושב שזה חסר טעם. הוא תמיד נכשל.

הוא מרגיש מבט עז עליו, ורמוס מרים את מבטו לראות את סיריוס בוהה בו עם הבעה בלתי ניתנת לקריאה, עיניים קשות אבל איכשהו רכות במרכזן. זה רק קולה של לילי שמושך את תשומת ליבו מההבעה המשונה הזו.

״מה תעשה עכשיו?״ היא שואלת בשקט, ועיניה משוטטות אל סיריוס. כך גם עיניו של רמוס.

הוא חי עם סיריוס לפני כל הבלגן הזה, אבל הוא לא יכול לבקש זאת מחברו שוב, במיוחד לא כשהוא שותק ומלא בסוג מסוים של זעם נבנה שרמוס יכול להרגיש מקרין מעליו בגלים כמעט בלתי נשלטים.

״אתה יודע שאתה יכול לבוא לכאן אם אתה צריך, מותק.״ 

סיריוס משחרר נחרת לעג, הצליל הראשון שהוא השמיע קרוב לשעה מאז הגעתו. רמוס רואה אותו מסיט את מבטו מזווית עינו.

״תודה, אבל אני עוד לא בטוח. קודם כל אני צריך לקבל את הדברים שלי בחזרה.״

״על מה אתה מדבר?״ שואל ג׳יימס, צועד קדימה בסקרנות.

רמוס מתפתל מעט בכסאו, מגרד את זרועו שאינה מגרדת.

״ראלף, הוא… ובכן, הוא לא מחזיר את הדברים שלי.״ הוא מודה, מרגיש פתטי. ראשו של סיריוס מסתובב חזרה לכיוונו.

״הוא ממשיך להתקשר, מציע לתת לי לבוא לקחת אותם, אבל ברגע שאני שם…״

שתיקה יורדת עליהם שוב, לזמן קצר, לפני שג׳יימס מתפרץ בכעס.

״אתה אומר לי שהוא מחזיק את הרכוש שלך כערובה כדי שהוא יוכל להמשיך לעשות איתך סקס?״

רמוס מתכווץ ולא עונה, הוא לא יכול, הגרון שלו נסגר מרוב בושה.

הוא שומע צליל חזק ורטוב, זועם, מלידו, ומרים את מבטו לראות את סיריוס זועף בחושך.

״זין על זה!״ הוא צועק, ואז הוא פונה לכיוון הדלת. ״אני אחזור.״

״לאן אתה הולך?״ קורא אחריו רמוס בחדות.

סיריוס בקושי מעיף מבט ברמוס מעבר לכתפו, לא מפסיק לנוע קדימה.

״להחזיר את החרא שלך.״ ואז הוא איננו, דלת הכניסה נסגרת בטריקה לפני שרמוס יכול לגרום לגופו לעבוד כדי לעקוב אחריו. הוא מזיז באיטיות את מבטו לכיוון חבריו, פיו פעור מעט.

״אוקיי,״ הוא אומר באיטיות, מוחו מתקשה. ״מישהו יכול לומר לי בבקשה מה לא בסדר איתו?״

אף אחד לא אומר דבר, האחרים בוהים בדלת איפה שסיריוס נעלם. יש משהו מוזר בהבעה של ג׳יימס שאומר לרמוס שהוא יודע משהו, אבל הוא לא אומר אותו.

רמוס נובל בכיסאו.

כבר מאוחר כשסיריוס חוזר, שעות חלפו מאז עזיבתו.

פיטר הלך הביתה, ולילי וג׳יימס למעלה במיטה.

הם הציעו לרמוס את חדר האורחים שלהם, שקיבל את ההצעה באי נוחות, אבל בהכרת תודה.

אבל הוא לא עלה, במקום זה נשאר על הספה בסלון שלהם, בוהה בלהבות האש המרצדות לפניו, תקוע בדיכאון המתערבל בחייו.

״הדברים שלך בחוץ,״ אומר סיריוס, ורמוס נבהל, לאחר שלא שמע אותו נכנס אל הבית. הוא צונח ליד רמוס על הספה, רקמרווח קטן נותר ביניהם.

״שכרתי משאית בדרך לשם, נסעתי בה עד הבית שלו. הוא ניסה ליצור מזה ריב, אבל הוא אידיוט ופחדן. הוא נסוג במהירות.״

רמוס בוהה בו. פניו כהות, מכוסות בצללים מהאש.

הוא נראה אומלל, אבל רמוס לא יכול לפענח למה.

״השגת את הכל?״ הוא שואל בהפתעה. ״הכל?״

סיריוס מניד בראשו פעם אחת, אבל זה כל מה שהוא מקבל לפני שחברו פונה לכיוונו ובוהה בו בכעס.

״אתה מבין את הדברים שהוא מנסה לומר עליך?״ הוא דורש. ״את השקרים שהוא מפיץ? ואם הוא אומר אותם לי, אין סיכוי שהוא לא מספר את אותו הדבר וכנראה גרוע יותר לאחרים.״

רמוס מסיט את מבטו, מרכין מעט את ראשו, כתפיו שמוטות. הוא יודע. הוא שמע את השמועות, עוברות דרך חבריהם המשותפים, אבל מה רמוס יכול לומר על זה?

הוא יכול להכחיש את הטענות שהוא מלא מחלות, מזיין כל אחד שהוא יכול להניח את ידיו עליו, בלי דאגה למי או איפה, אבל מי יאמין לו?

״כן, אתה יודע,״ אומר סיריוס בחמיצות, זז על הספה בזעם. ״טוב, נתתי לו אגרוף באף המתנשא שלו על זה. בבקשה.״

״סיריוס!״ קורא רמוס.

״זה הגיע לו,״ הוא רוטן בתמורה. ״דפוק מזוין. לא הייתה לך שום סיבה להיות איתו. הוא אף פעם לא הגיע לך. ראיתי את זה מההתחלה.״

לרמוס נמאס מהמשחק הזה שנראה שסיריוס משחק, סצנת הבמה האומללה הזו שלו.

״מה קורה איתך?״ הוא שואל בתסכול. ״למה אתה מתנהג ככה?״

סיריוס לא עונה על השאלה, אומר במקום זאת ״מה בכלל ראית בו? זה היה הכסף?״

רמוס פוער את פיו. ״לא! זה לא היה קשור לזה שהוא אמיד!״

נראה שסיריוס לא מקשיב, ממלמל בעיקר לעצמו עכשיו. ״לי יש כסף.״ הוא רוטן. ״יותר מהטיפש הזה. למה שלא תצא איתי אם זה  מה שאתה מחפש?״