ג'יימס סיריוס פוטר - שנה ראשונה

פרק מספר 2: השיט

תקציר: ג'יימס והוגו נוסעים ברכבת האקספרס להוגוורסט. הם פוגשים את אחיינו של וינסנט קראב, שמתוודע אליהם כאוייבם הגדול.

בעקבות הפרק נדע: מדוע הסוודר של ג'יימס הוא לא סתם סוודר? האם האגריד שינה את נאומו לאורך כל השנים שעברו? ולמה אפשר לשבת שניים בסירה?

"תלמידים חדשים הנה לכאן! תלמידים חדשים הנה לכאן!" נשמע קול.

ג'יימס והוגו ירדו מהרכבת, ומולם נגלה איש גדל ממדים, עם זקן שחור וסבוך, שהחזיק פנס גדול בידו. לידו היה כלב שמירה בולדוג אפור וגדול.

"היי האגריד!" אמרו ג'יימס והוגו כאיש אחד.

הענק, שהסתבר ששמו האגריד, חייך אליהם לרגע, ואז קרא מעל שאגות כולם:"תלמידים חדשים לבוא אחרי! תלמידים חדשים אחרי!"

כל התלמידים החדשים ניסו להדביק את צעדיו של האגריד, אולם זה לא היה לאורך זמן. תוך דקה נגלה להם נוף מקסים: אגם ענק נפרש לאורך כמו מפה שחורה; טירה ענקית על צוק גבוה; ויער רחב ממדים אחרי האגם. קבוצה של בנות אמרו אוטומטית:"אווווווווווווו!"

"מדהים, לא?" לחש האגריד לילד נמוך, שעיניו כמעט יצאו מחוריהן. הילד נבהל וניתק את עיניו מהנוף.

"למי יש פה פנס? האור הזה מסנוור! והרעש הזה!" קרא האגריד.

"אה... ג'יימס... ג'יימס... ג'יימס!" צעק הוגו. "הסוודר שלך!"

ג'יימס הסתכל על הסוודר שלו, וכמעט התעלף; הגריפין על הסוודר שלו זז וצייץ בקול ענוג והפיץ אור צלול וזך.

"סליחה..." אמר ג'יימס ושלף מכיסו עיגול מוזר, מחובר בחוט לסוודר, שאותו העביר לאורך הסוודר. האור הצלול כבה, והגריפין השתתק ונעמד במקומו.

"כולם אחרי לקבר הלבן!" צעק האגריד בקולי קולות והחל ללכת. כולם רצו אחריו.

"הקבר הלבן? זה לא הקבר של דמבלדור?" תמה הוגו תוך כדי ריצה.

"אכן כן..." אמר ג'יימס ונעצר, מתנשף. כולם עצרו כמוהו.

"כולם מקשיבים! ארבעה בסירה גדולה, שניים בסירה קטנה, ולא יותר! לא לעלות על סירה בלי פנס! ולא לעלות על הסירה השחורה!" צעק האגריד מעל להמולת התלמידים הנרגשים.

ג'יימס והוגו תפסו סירה זוגית אדומה, ולאחר שכולם הסתדרו, אמר האגריד:"להתכונן! שלוש, ארבע, צאו!"

צי הסירות יצא לדרך.

"תגיד, ג'יימס," אמר הוגו. "איך הגריפין הזה פועל?"

"נראה לך שירשתי את התכונות של דוד ג'ורג'?" אמר ג'יימס והעווה את פניו. "אני לא המצאתי את מפת הקונדסאים, לא ממתקיא, לא טופעילוף..." אמר ג'יימס.

"לא?! אבל נראה לי שלא הזכרת את הבקבוק שפריץ-מיץ..." אמר הוגו וחייך.

"אוקיי, זה באמת עלה לי לראש, אז שלחתי ינשוף לזונקו... גם הגריפין הוא רעיון שלי" אמר ג'יימס והרים את ראשו בהתנשאות.

"אוקיי. אבל אני מזהיר אותך אישית" אמר הוגו. "אם תמציא עוד דבר, האף שלך כל הזמן ירצה לגרד קצת ת'עננים..."

ג'יימס חייך ואמר:"אני יכול לעזור גם לך בזה..."

הוגו צחק והתכונן להשיב, אבל לפתע נשמע קולו של האגריד:"להוריד את הראשים!"

כולם התכופפו, והוגו וג'יימס ראו ילדה אחת עם שיער בצבע ירוק-לימון נשכבת על תחתית הסירה.

"מטמורפמאגוסית או משהו כזה..." לחש הוגו בקול מוזר.

ג'יימס הביט על התקרה שמעליהם, ועיקם את אפו. הכל היה שם מלא טחב ירוק ונוצץ. חלזונות היו בכל מקום, ונראה היה לו שראה שמה תולעת. ג'יימס העדיף להביט לתחתית הסירה האדמדמה והמבריקה.

"אפשר להרים את הראשים!" האגריד צעק. כולם צייתו לו מיידית והרימו את ראשם.

"ואוו!""איזה יופי!""קול!" נשמעו מסביב קולות. עתה כולם עמדו על המזח הרטוב והביטו על דלת ענקית מעץ מבריק עם קישטי זהב. מעל הדלת נראה הסמל של הוגוורסט: אריה זהב על רקע אדום; גירית שחורה על רקע צהוב; נשר כחול על רקע ברונזה; ונחש ירוק על רקע כסוף.

האגריד פתח את הדלת הענקית, וכולם עברו דרכה.

הפרק הבא: המיון.

הפרק הקודם		הפרק הבא