חיות או בני אדם?

"ירחוני? ירחוני, איך אתה מרגיש?"

רמוס מיצמץ ופקח את עינייו.

"כרגיל.." הוא מילמל והיטב את השמיכה על גופו.

"מתגעגע למקגונגל?" סיריוס גיחך והתיישב על רגלייו.

"מצחיק. קום ממני."

"למה לי?"

"סיריוס, זוז." ג'יימס דחף אותו והתיישב לידו.

"אוףףף" רמוס גנח. "רק אותכם הייתי צריך עכשיו."

"נכון, וידענו את זה, אז באנו." ג'יימס הוציא לשון.

"זה היה צולע." סיריוס גיחך.

"סתום ת'פה."

"אוף, קומו, שניכם, או שאני קורא למאדם פומפרי!"

"קראתם לי?" מאדם פומפרי הציצה לחדר ממשרדה בחשד. "קומו מהרגליים שלו. עכשיו."

הם רטנו, קמו והתיישבו על הרצפה.

"למה אתם לא יושבים על כיסאות כמו בני אדם?" רמוס התעניין.

"כי אנחנו חיות, דא." סיריוס אמר והם צחקו.

"תרתי משמע." ג'יימס מילמל.

"אתם באמת חיות." רמוס אמר.

"אנחנו???" סיריוס עשה תעצמו כנעלב. "פגעת ברגשותי."

"חה." ג'יימס גיחך. "יש לך רגשות??"

"זה היה קר." רמוס ציחקק.

"זה היה גס, אתה מתכוון." סיריוס אמר ולקח מג'יימס את משקפייו.

"תחזיר לי את זה, אתה תשבור את זה." ג'יימס הזהיר.

"אני? אשבור?? מה פתאום." סיריוס שבר את המשקפייו.

"מה עשית???" ג'יימס זעק וחטף את משקפייו השבורות. "שברת אותם!"

"איזה דיליי, קרניים." רמוס גיחך.

"מה הבעיה, לא שמעת את הפתגם? כל עוד הנר דולק אפשר לתקן!" סיריוס אמר.

"אבל הנר לא דולק!" ג'יימס צעק.

"ראפרו." רמוס אמר בשלווה והמשקפיים חזרו למצב הקודם שלהם. "נרגעתם?"

"נגמרו ה10 דקות שלכם!" מאדם פומפרי צעקה וגירשה אותם.

"נשארתי בדד..." רמוס מילמל וגנח.

"אתה לא בדד. אתה איתי." מאדם פומפרי אמרה והדליקה נר.