שונאת הערים האבודות

הגשר בן הספרים למציאות: 

פרק 1: 

ליפני שאני מתחילה- אני חייבת לומר דבר חשוב! הסיפור מסופר על שומרת הערים האבודות עד לספר חצי מהחמישי. 

אולם, כל מי שקרא אותו, התעניין מאוד. אז אל תפספסו! אני בטוחה שתאהבו את הסיפור! 

קריאה מהנה!!!

_______________________________________________________________

חשבתם פעם על היום הזה שהברבור השחור היצר את סופי? אך ליפני, נכשל פעם אחת? 

הילדה שברבור השחור יצר קראו לה פני. מר פורקל חשב שהיא שבורה באותו הזמן שיצר אותה, ונתן לה לחיות בקרב בני אדם, ללא השגחה.

-סוג של "זרק אותה למשפחה אחרת", ואחל לבנות חדשה.- הוא טען כי פני מקולקלת, ולא תוכל להפעיל שום כוח שנתן לה. 

אז נתן לזוג צעיר לתפל בה, ועשה להם שטיפת מוח שיחשבו כאילו היא שלהם. (כמו שעשה להוריה החורגים של סופי, מהספר הראשון.)

באותו הזמן שהייתה רק תינוקת, קרה משהו מוזר. כאשר שני הוריה החזיקו אותה בידהם וחייכו לעברה, הילדה, או יותר נכון התינוקת, הישתגרה אל מחוץ לספר יחד עם הוריה.

כךשנוצר מצב, שפני, התינוקת, והוריה מחוץ לספר השומרת, ואף אחד לא יודע את זה עד.... 

פני כעת בת 15. היא יבשה בכיסא שבכיתה, והביטה על הלוח, יותר נכון, הרהרה ובהתה בלוח. 

אוזניה היו קשובות לקבוצה של הילדים בצד השני של הכיתה. הם דיברו על הספר הארי פוטר. והיא רק הרהרה על הספר. 

מה אם באמת היה דבר כזה קוסמים? שאלה את עצמה במחשבותיה. 

הילדים עצמם כבר התווכחו על הספר אם זה אמיתי. היא רק האזינה בתשוקה לראות איך זה יסתיים. לדעת בוגאות אם יש קוסמים או אין. 

פתאום המורה נכנס לכיתה, ושמע את הוויכוח שלהם. וישר קטע אותו במשפט "ילדים! קוסמים זה רק בספרים! תפסיקו להתווכח על משהו שטותי! ובואו נתחיל בלימודים!" 

פני הרגישה אכזבה גדולה, היא לא רצתה שקוסמים זה יהיה רק בספרים, היא רצתה שזה יהיה אמיתי. היא תמיד חלמה בלילות שיש לה שרביט קסם קסומה. 

אך שהתעוררה, התברר לה הכל חלום, ובכל יום היא התבאסה יותר. 

מספר דקות עבר, שקבוצת הילדים שטקה באכזבה, אלו שחשבו שיש קוסמים. והקבוצה המנצחת התחילו לשמוח שצדקו, ושוב התחילו הדיבורים, אך רק אילו שניצחו דיברו להם.

פני כיווצה את ידיה לצד גופה, ורצה למחות. אך ידעה שהמורה הכן צודק, וקוסמים זה אך ורק בספרים. 

כמה חבל.

שקט ארוך עבר, עד שפתאום הרגישה שרפה בכף ידה. היא הביטה בכף ידה, ראתה קרן אור של השמש על ידה. היא הניחה את כף ידה על השולחן, איפה שקרן אור היה בו.

היא הוציאה את ידה וציננה אותה. מ..מה? מה לעזאזל??  

היא הביטה שוב על הקרן האור שעל השולחן, והחזירה את ידה ברעד. ידה שוב שרפה. 

היא הניחה את ידה השניה, וגם ידה שרפה, ופתאום שנהם החלו לזהור בטרוף, והאור המוזר החל להתפשט בגופה, עד שכיסה את כולה. ובום! נעלמה.

כאשר פני התעוררה, היא מצאה את עצמה על הריצפה בתוך משרד. לא מוכר בכלל. 

"מה??" שאלה את עצמה בבלבול, והתרוממה על רגליה לאט. "א..איפה אני??" הוסיפה והביטה מסביבה. 

כמה דקות של קטן ובלבול מצידה עבר, ואז היא פתאום שמעה צעדים, ואת הדלת נפתחת. 

בלי היסוס, היא התקופה במהירות, ונכנסה מתחת לשולחן. השולחן היה מכוסה במפה לבנה ארוכה שהגיע כמעט עד לריצפה, כך שזה היה מקום מטוב להתחבא שלא היראו אותה.

היא ראתה את הרגלים של הבחור שנכנס. ואז אחרי מספר שניות נוספות שמעה שהדלת שוב נפתחת וקול קר קרח נשמע מהבחור השני שנכנס "קראתי לי אלבום?" הקול שלו צמרר אותה. היה לו קול חלש, אך קפוא שאין לתאר. 

אך ישר ששמע את השם אלבוס.

ליבה הלם בחוזקה.

א..אני מכירה את השם הזה!! צעקה לעצמה בתודעה. אלבוס דמבלדור!! הפעם צווחה בתודעתה. 

_________________________________________________________________________________________________

אני אשמח לתגובות. ואני אשמח לדעת גם אם אהבתם! קריאה מהנה!!! 

ככל שהיו יותר תגובות ומחמאות! כך הסיכויים שיהיה פרק הוא ממש טוב.😇😇😇😇😇 

קריאה מהנה!!!!