הוא חזר.

ושוב זה התחיל. או למעשה המשיך. הוא חזר, בפעם השלישית.

"אבא זה נכון??" ג'יימס חזר לחופשה וקרא לאביו. "ג'יימס! ככה אומרים שלום?" אמר בשעשוע הארי. "שלום וזה אבל אבא תגיד לי- זה נכון?" חזר ג'יימס על השאלה.

"מה נכון??" קטעה לילי את ג'יימס וחיבקה אותו. "היי לילי, אבא אמור לדעת מה נכון!" פנה ג'יימס ללילי. "אני באמת לא יודע על מה אתה מדבר, רוצה להסביר לי?" ענה הארי

בקלילות. חייו היו כ"כ יפים בתקופה זו. "שמה שמו חזר, נו איך קוראים לו" גירד ג'יימס את ראשו. "אה! נזכרתי קוראים לו דוומרט!" ענה לעצמו ג'יימס בסיפוק.

"וולדמורט?" גיחך הארי. "מה נזכרת בו עכשיו?" שאל את בנו וסימן לו לבוא לשבת על הספה. "ג'יימססס מתוק חמוד קטן שליייייי!!!" ג'יני נכנסה לסלון בקריאות רמות.

"אלבוס לא היה אמור להיות איתך?? איפה אלבוס?" החלה להלחץ. "היי אמא, תרגעי! אלבוס יבוא עוד כמה דקות, אין צורך להלחץ." צחק על אמו כמו שמתאים לגילו.

"למה הוא יבוא עוד כמה דקות? למה לא עכשיו?" מחתה ג'יני כמו קטנה. "אמא את מזכירה לי את אחות הקטנה של חברה שלי" לילי אמרה בתמימות של ילדים.

כולם צחקו לשמע המילים של לילי.  "שלוםם" נכנס אלבוס בצעדים גדולים לבית. "אלבוסס כמה התגעגעתי!" חיבקה אותו אמו. וגם אלבוס, ישר שנכנס, התחיל

לתחקר את אביו על שאלות בנוגע לוולדמורט.

מאיפה הם הביאו את וולדמורט? מאיפה הוא צץ עכשיו? למה הם מזכירים אותו? הרהר לעצמו הארי. הוא לא עצם עין בלילה מרוב הרהורים וחשיבות.

האם הוא באמת חזר? הילדים שלו בסכנה? הם יחיו בפחד כמו שחי הארי עצמו? לא הפסיק לחשוב על ילדיו. זה לא ייתכן! פסק הארי לעצמו בראש.

הם ילדים, ואינם מבינים! חזר ואמר בראשו שאלו הבלים ושטויות. 

אך אם לא? צצה לו השאלה במוחו שוב ושוב. 

		הפרק הבא