הפוביה של רון

לרון וויזלי היה יום רע במיוחד. 

הוא ישן יתר על המידה והחמיץ שיעור חשוב של שיקויים, עט הנוצה שלו נשבר לשניים במהלך משחק שחמט אינטנסיבי במיוחד, ולסיום הכל, הוא קיבל עונש על דיבור שלא בתורו בשיעור התגוננות מפני כוחות האופל.

בעודו משוטט בחזרה לחדר המשותף של גריפינדור באותו ערב, מרחם על עצמו, הוא הבחין במשהו מוזר שקורה לגופו. ידיו ורגליו החלו להתארך ולהתדלדל, ועורו הפך לצבע חום עכור.

"מה ה --?" קרא רון, בוהה באיבריו המשתנים באימה.

בדיוק אז, הארי והרמיוני פרצו לחדר, לאחר ששמעו את קריאת ההפתעה של רון.

"רון, מה לא בסדר?" שאלה הרמיוני, דאגה חרוטה על פניה.

"אני-אני לא יודע," גמגם רון, והושיט את זרועותיו הדקות. "אני חושב שאני הופך לעכביש!"

הארי והרמיוני החליפו מבטים מודאגים. הם שמעו על שינויים כאלה שהתרחשו בעבר, אבל מעולם לא היו עדים לכך באופן אישי.

"אנחנו חייבים להביא אותך לגברת פומפרי," אמר הארי ולקח אחריות. "היא תדע מה לעשות."

כשרון נצמד לכתפו של הארי (נזהר לא לעטוף אותו בטעות ברשת), השלישייה עשתה את דרכם למרפאה.

גברת פומפרי התנשפה כשראתה את המראה העכבישי של רון.

"זה מאוד יוצא דופן," היא מלמלה וחיטטה בארונות השיקויים והתרופות שלה. "אבל אני חושב שיש לי בדיוק את הדבר."

היא ערבבה שיקוי ונתנה לרון לשתות אותו. תוך רגעים ספורים, השינוי של רון התהפך והוא חזר לאני הרגיל שלו, לרווחת חבריו.

"רון, די הבהלת אותנו!" אמרה הרמיוני וחיבקה אותו בחוזקה.

"כן, חבר, אני לא יודע מה היינו עושים בלי השיקוי של גברת פומפרי," הוסיף הארי ומחא כפיים לרון על הגב.

"תודה, חבר'ה," אמר רון בביישנות. "אני מניח שאצטרך להיות זהיר יותר מעתה ואילך."

ועם זה, השלישייה צחקה וחזרה לחדר המשותף שלהם, אסירת תודה על השיחה הקרובה והקסם שהציל את רון מחיים כעכביש.