מר המיולין בונה סוכה

עמק המומינים המה בהתרגשות כשהתקרבה החגיגה השנתית של סוכות. מר המיולין, חבר קרוב למשפחת המומינים, התרגש במיוחד לקראת החג. כיהודי אדוק תמיד הקפיד לקיים את מסורות סוכות כמיטב יכולתו, והשנה הייתה לו תוכנית מיוחדת.

"אני הולך לבנות סוכה!" הוא הודיע למשפחת המומינים יום אחד, עיניו נוצצות מהתרגשות.

"מה?" שאל מומינאבא, שלא הכיר את החג.

"סוכה", הסביר מר המיולין. "זה בית ארעי שאנחנו היהודים בונים וחיים בו במהלך סוכות. זו דרך להזכיר לעצמנו את שבריריות החיים ואת החשיבות של להיות אסירי תודה על מה שיש לנו".

מומינאמא חייכה. "איזה רעיון מקסים, מר חמיולין. נשמח לעזור לך לבנות אותו".

וכך, משפחת המומינים ומר המיולין יצאו לעבודה על הסוכה. הם אספו ענפים ועלים מהיער כדי להשתמש בהם כקירות וגג, והציבו בתוכו שולחן קטן וכיסאות.

תוך כדי עבודתם סיפר מר המיולין למומינים הכל על מסורות חג הסוכות, כולל התפילות והסעודות המיוחדות שחולקו במהלך החג. מומינאמא אפילו עזרה למר המיולין לאפות כמה פינוקים מסורתיים לסוכות.

לבסוף, הסוכה הושלמה, והמומינים ומר המיולין חגגו בסעודה שמחה בפנים. כשהם ישבו סביב השולחן, מוקפים בענפים ובעלים הריחניים, הודה מר המיולין למומינים על עזרתם ועל ההשתתפות בחגיגה.

"זה היה הסוכות הכי נפלא שהיה לי אי פעם", אמר, קורן. "אני כל כך אסיר תודה שיש לי חברים כל כך טובים כמוך לחלוק את זה איתם."

המומינים חייכו והנהנו, הרגישו אסירי תודה על ההזדמנות ללמוד על מסורת תרבותית חדשה ולהשתתף בה. וכשהם ישבו בסוכה הנעימה, ידעו שהם יצרו זיכרונות שיחזיקו מעמד לכל החיים.