עודף בכוח סוהרסן

בס"ד

"שם?" פיהק ברתולומיאו.

"הלנה," חירחרה סוהרסנית כלשהי בתשובה.

"דרגה?" הוא אמר בשיעמום, בעודו משרבט דבר מה על פיסת קלף.

"רב טוראי," הלנה לחששה בתשובה.

"אהא," ברתולומאיו המהם, "טוב, תראי, אני מצטער, אבל אני לא יכול לעזור לך עם זה."

"אבל עוד לא אמרתי לשם מה באתי!" הלנה רשרשה.

ברתולומיאו פלט עוד אנחה.

"מה יש?" הוא שאל.

"הגשתי בקשה להרעת תנאי שירות," הלנה ענתה, "ואמרו לי שבשביל זה אני צריכה להגיש תלושי משכורת של שני ההורים, ושאפשר לעשות את זה רק פיזית אצלך."

"נכון," הוא הנהן.

"אז..." היא שלפה שני גליונות קלף מדש גלימתה, "הנה הם."

ברתולומיאו לקח את גליונות הקלף, שהיו תלושי המשכורת של ההורים שלה או משהו כזה, ובאופן אוטומטי הוא הניח אותם במגירה.

"אוקיי, משהו נוסף או שאפשר לנעול?" הוא דקלם.

"לנ – מה? מה זאת אומרת?" הקשתה הלנה, "הבאתי תלושי משכורת, עכשיו תמלאו את הבקשה שלי!"

"גברת, התלושים שלך נקלטו והם עכשיו במסלול בדיקה ובחינה של אחראי ת"ש אצלך בחיל. תשובה תתקבל תוך שתי דקות עד עשר שנים. תודה!"

"מה? מה שתי דקות עד עשר שנים?" הלנה חירחרה, "אתה בכלל לא שלחת את התלושים! שמת אותם פה במגירה!"

"גברת, אלה הנהלים," ברתולומאיו המשיך בקולו המייאש והמיואש, "זה הצבא, זה מה יש. צבא זה כן פיקניק. אפשר לנעול לך את הפנייה?"

"למה לנעול? אמרת שהתלושים בבדיקה!" הלנה מחתה.

ברתולומיאו נאנח. "בסדר. עוד משהו?"

"מה אני צריכה לעשות בשביל לקבל תשובה?"

"להמתין, הלנה. יום רע."

הלנה ריחפה לה משם. "יום רע גם לך," היא בירכה אותו. "אמן שתזכה לאריכות ימים מאושרים," היא קיללה אותו בליבה.

"הבא בתור!" ברתולומיאו חירחר. לא רק שלקחו לו כמה חודשים מאז קצינת המיון ההיא עד שבאמת קיבל את התפקיד, גם ההכשרה לקחה זמן. וכעת הוא מבצע תפקיד שהוא גם מזכיר, גם פקיד וגם ראש לשכה. זו כלל לא הייתה בחירה, כפי שהציגה אותה קצינת המיון.

"כן, שלום," חירחר סוהרסן אחר שריחף לכיסא שמול ברתולומיאו, "יש לי פה אישור לפטור ברדס."

"אוקיי," השיב ברתולומיאו.

"כן, ואני צריך שיזינו לי את זה במערכת כדי שבפעם הבאה שיתפוס אותי מ.צ בלי ברדס אני לא אקבל עוד עונשים כמו רבעושים."

"פטור ברדס?" ברתולומיאו לחשש. בטח זה עוד מישהו שניסה להתקמבן על תקן ג'ובניק ורק חיפש לעצמו עוד ועוד הקלות. ברתולומיאו לא סבל סוהרסנים כאלה. אף סוהרסן בשטח לא מוריד את הברדס בחיים אלא אם כן הוא מפעיל נוהל נשיקה, וגם את זה אפשר לעשות רק באישור סא"ל ומעלה. בשביל פטור ברדס צריך סיבה ממש טובה, גם אם זה רק לעבודה משרדית.

"תראה את הפטור," הוא ביקש. הסוהרסן הושיט לו גיליון קלף וברתולומיאו בחן אותו בעיון.

"מה השם?" הוא שאל והוציא גיליון קלף משלו.

"פאטרוקלוס," הוא ענה.

ברתולומיאו רשם זאת על גיליון הקלף שלו, ואז הביט בדף הפטור שפאטרוקלוס הביא לו.

"מצטער, אין לי אישור," הוא הושיט את גיליון הקלף בחזרה לפאטרוקלוס.

"מה?" פאטרוקלוס ליחשש, "אבל יש לי חתימה של קצין בכיר! ויש לי גם סיבה! הנה, תקרא!"

"כן, ראיתי," ברתולומיאו הנהן. היה כתוב שם שסבתא של פאטרוקלוס לא תזהה אותו עם הברדס. נדוש.

"אבל בתאריך, כתבת בטעות את השנה שעברה," המשיך ברתולומיאו. "תצטרך לתקן את זה."

"אה," חירחר פאטרוקלוס, "זה הכל? אפשר לעשות את זה אז עכשיו על המקום, לא?"

ברתולומיאו הניד בראשו. "מצטער," הוא נחר, ליד התאריך המתוקן צריכה להיות חתימה של אותו קצין בכיר עם התאריך של היום. אחרת איך שם בדרגים הגבוהים ידעו שלא רימינו את זה? אין לזה צורה, זה חייב להיות מסודר."

פאטרוקלוס לקח את הטופס בחזרה אליו ונאנח. "שתמיד יהיה לך אור ירוק ברמזורים, חתיכת מוצלח," הוא הטיח בברתולומיאו והלך משם בחרון אף.

ובכן, זה היה מעט מעליב. ברתולומיאו הביט בפאטרוקלוס המתרחק לו לאיטו. הוא קרא, "הבא בתור!" והמתין.

עד שהסוהרסן או הסוהרסנית הבאים הגיעו, ברתולומיאו שקע לו במחשבות. כמה שהוא רצה להיות כמו ההורים שלו, לשרת בתפקיד משמעותי בשטח, להכיר עוד חברים, לצבור עוד חוויות. במקום זה, הוא שובץ בתפקיד המשרדי האפור, המדכא והנוראי הזה. הוא היה מיואש בעצמו, וזה רק גרם לו לייאש אחרים. כנראה שזוהי המערכת הצבאית, חשב לעצמו בתוגה. הוא הפך לחלק מהבירוקרטיה, ורק הוסיף עוד סבל לעולם.

וואו, כמה שהוא אהב את זה!

סוף

הפרק הקודם