מה הוא יודע

אני לא יודעת למה זה קרה זה פשוט קרה והסונגפנפיק הזה נוצר.

אז זכויות רבות לגברת ג'יי קיי רולינג ולאולטרס,

תהנו!

רון התיישב על השולחן.

אוחז בידו דף ועט דברים מוגלגים לחלוטין,

דברים שהיא השאירה בביתו.

חבריו מעולם לא ידעו אבל הוא תמיד אהב לכתוב שירים

וזה הרגיש לו נכון לכתוב גם עכשיו.

להתנצל על כל כך הרבה דברים.

הוא התחיל לכתוב:

אני צריך לחיות עם הבושה על איך שהתנהגתי

אמרתי לך מילים קשות יודע שפגעתי 

מאחורי מלאך, מלאך המוות משוטט.

המפלצת שיוצאת ממני שאני שותה.

רון עוד זכר את היום האחרון שלהם יחד,

מוקדם יותר הוא קיבל מכתב שמודיע כי לא עבר את קורס ההילאים

והוא שתה,

כשנכנס הביתה הרמיוני הייתה שם,

מושלמת כתמיד.

ובאתו רגע זה כל כך הכעיס אותו. 

אז הוא התקרב לעברה

התחיל לצעוק ולקלל אותה

ניסה להרביץ לה,

כמובן שלא הצליח כי בכל זאת הרמיוני גריינג'ר ישבה מולו.

בניסיון להדחיק את הזיכרון הכואב הוא המשיך לכתוב.

אני רואה לך בעיניים הטובות שלך הפעם זה סופי

את הפעם לא תבכי 

את האף פעם לא תדעי

איך רציתי להביא לך ילדים יפים

את החלל הריק שלך מלאו פחדים

כי עברו שנים

ההמשך נפל עליו כמו משום מקום,

המבט שלה שהתעתקה, 

מסתכלת עליו ישירות בעיניים ללא חרטה.

היא לא עשתה דבר רק אמרה להתראות רון ונעלמה.

הפעם הבאה שראה אותה הייתה רק שנה אחר כך,

בחתונה של הארי וג'יני

היא הייתה אבודה לחלוטין

וכל מה שרצה לעשות היה להתנצל אבל הוא פחד מדי כמו תמיד.

וביום אחד עצוב 

פתאום תביני שחיבור כמו שלנו

זה דבר שלא רואים

ובימים שאני נופל הזיכרון שלך מרים לי

תודה על התקופה הכי יפה שלי בחיים. 

שבועיים אחר כך שיחה עם ג'יני,

היא אומרת שהרמיוני בקושי חייה מחוץ לעבודה

שהיא לא בטוחה מה לעשות,

מצד אחד היא יודעת שהיא לא רוצה לחזור אליו,

אבל היא לא יודעת מה היא רוצה לעשות.

רון קיבל את זה

והמשיך ועכשיו בכל פעם שפאקינג רע לו!

הוא נזכר בזמן שלו עם הרמיוני. 

אז הוא רשם את זה

אני לא מפסיק לחשוב עלייך אפילו עכשיו.

היה לך לב בצבע זהב,

תגידי לי ,

מי זה ששומר עליו? 

הבית הזה היה כולו כנות,

רון ידע שהרמיוני התחילה לצאת עם מאלפוי

והוא פשוט לא ידע,

מי זה לעזאזל כי הרמיוני לא תצא עם מאלפוי הישן,

אז מי זה מאלפוי החדש

ו

מה הוא יודע שאני לא 

מה הוא לוחש לך שאת לידו,

איך הוא מקשיב לכל נשימה,

האם הוא נכנס לך לנשמה?

הוא באמת רצה פשוט לדעת,

מה רע בו? מה יש במישהו אחר כל מישהו, שאין בו? 

יודע שהייתי רוב הזמן אדיוט

לא זה לא יכול להיות

 דמעות במקום מילים 

על דף של פוליו

אני לא יכול לרשום 

כבר לא יכול לישון

היית הכל גם האוויר שחכתי איך לנשום

יום אחר כך הוא קיבל את ההזמנה לחתונה

בתוספת מכתב אישי מהרמיוני שבוא רשום שלמרות כל הכאב תשמח אם יבוא. 

הוא לא הצליח לנשום

ולקח הפסקה מכתיבת השיר למשך שבועיים בערך,

בזמן הזה הוא פשוט חשב

אבל פשוט

לפעמים נראלי שאני כבר לא נורמלי

כבר לא מכיר יותר את זה שהמראה מראה לי 

מחרפן אותי כל פעם שאת לא עונה לי

כל כך רע לי כי את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים

ובחיים 

אין תרופה לתקופה קשה

חוץ מהזמן אומרים שהוא משפר ת'הרגשה 

בטח יש לך פרפרים בבטן שהוא שם

איך אני ואת הפכנו לסיפור ישן

הוא כבר לא אכיר את עצמו

מתקשר להרמיוני בשעות שהוא יודע שהיא לא פנויה,

ולא עונה שהיא מתקשרת חזרה.

חושב כל הזמן על כמה היא אוהבת את דראקו,

כבר לא מאלפוי אלא גריינג'ר גם את זה היא הצליחה להשיג.

הוא קיווה שתמיד תישאר בלב של הרמיוני אהבה קטנה אליו, ל

רון וויזלי, שנהג לאהוב אותה פעם.

אני לא מפסיק לחשוב עלייך אפילו עכשיו.

היה לך לב בצבע זהב, תגידי לי , מי זה ששומר עליו?

מה הוא יודע שאני לא 

מה הוא לוחש לך שאת לידו,

איך הוא מקשיב לכל נשימה,

האם הוא נכנס לך לנשמה?