החץ

"אחח" יוג'ין אמר בזעקה, בעוד חץ מחודד, שראשו מפלדה משויפת, וגופו 26 סנטימטר של עץ אלון, פגע בבטנו, באמצע הקרב, דם יצא מביטנו, וזלג לאורך כל בגדיו, על חולצתו היה כתם ענק של דם, שממנו נפלו טיפות על הרצפה, ויצרו סוג של שלולית דם,

הוא נאנח בכאב, וראה את חבריו נופלים גם הם, מעיניו החלו לזלוג דמעות, ולאט לאט הם הגיעו לשלולית הדם, הם ירדו באיטיות, לאורך פניו, בעודו נאנק בכאב, 

הדם המשיך לזלוג, לא משנה כמה הוא בכה, לא משנה כמה הוא רעד, או נפגע, הדם זלג ללא מעצור, ולאט לאט הוא היה רטוב כולו מדם,

ברגע הזה, הוא התחיל להיזכר,

הוא נזכר במשפחה שלו, שחיה עדיין אי שם, ביער, והוא חשב על הכאב שהם יסבולו כאשר הם ידעו את האמת הנוראה, שאביהם מת, שאביהם, לא יחזור.

הוא חשב על הדמעות, שיהיו בעיניהם, ועל הכאב שהם יסבלו,

ופרצופו התוועת מסבל.. הוא המשיך לבכות, הבכי היה מריר, וכואב.

הוא החל להזכר בימי ילדותו, שבו הוא היה אהוב על כולם,

הוא נזכר בחבריו, איך יכאב להם שהוא יפול, הוא החל להסתכל סביב, ושם הוא ראה אנשים נופלים,

לוליות של דם בכל מקום,

עינים מתגלגלות, גפים כרותות על הרצפה, שוטטות דם,

הוא ראה אנשים נופלים, מתים.

ואז הוא נשם נשימה אחרונה

"למען משפחתי"

ולפתע הכל ניהיה שחור.