אמת או חובה

הארי עלה באיטיות במעלה המדרגות אל מגדל גריפינדור. לא היתה לו סיבה למהר; המשחק מתחיל רק בעוד 5 דקות. הארי היה בטוח שהוא מקדים, אך כשפסע אל חדר המועדון ראה שנוויל כבר יושב בישיבה מזרחית על השטיח. הארי התיישב לצידו, ועד מהרה הגיעו גם דין, שיימוס, לבנדר, הרמיוני ופרוואטי והתיישבו במעגל. כולם חיכו לרון, וכשהוא הגיע לבסוף אמר דין, "יופי, כולם כאן, אפשר להתחיל."
הוא הוציא מתיקו בקבוק זכוכית גדול, הניח אותו במרכז המעגל וסובב אותו. כולם צפו בבקבוק במתח; אף אחד לא רצה להיות הראשון שנבחר. לבסוף הבקבוק האט את סיבובו, הסתובב עוד קצת ונעצר מול שיימוס. לבנדר מיד פצתה את פיה ואמרה בקול, "אמת או חובה?"
שיימוס חשב לרגע, ואז אמר, "חובה."
"חובה עלייך... להפריע בשיעור שיקויים מחר!" אמר רון בהתלהבות. "רון! זה מרושע מצידך. צריך משהו יותר קל," נזפה בו הרמיוני.
"אולי... חובה עלייך להטיל מחר קללה על מישהו מסלית'רין בלי שהוא שם לב?" הציעה פרוואטי. כולם הנהנו בהסכמה. "טוב..." שיימוס נראה מהוסס, "על מי?"
"על מאלפוי!" אמר הארי. היתה לו הרגשה שלראות את מאלפוי מצמיח קרניים ישמח אותו. "לא, על גויל!" אמר דין. "זה יותר קל."
"בסדר, על גויל," שיימוס אמר. הוא סובב את בקבוק הזכוכית, ושוב השתררה דממה מתוחה. הפעם הבקבוק נעצר בין הרמיוני לרון. "זה לא אני!" אמר רון. "לדעתי זה מצביע על רון," אמר בשקט נוויל. "דווקא מהזווית הזאת זה נראה כאילו הבקבוק מצביע על הרמיוני," אמר שיימוס.
"אולי נסובב את הבקבוק שוב?" הציע הארי. שיימוס הנהן וסובב את הבקבוק בשנית.
הארי קיווה שהבקבוק יעצור כשהוא הצביע על רון; אך הוא המשיך להסתובב עוד קצת, ונעצר מול הארי. לבנדר פלטה משהו שהיה יכול להישמע כמו אנחה. הפעם לקח כמה שניות עד שרון אמר בשקט, "אמת או חובה?"
הארי התלבט. אם יבחר באמת, הם יוכלו לאלץ אותו לספר משהו שאינו רוצה לספר להם, אך אם יבחר בחובה ייתכן שיאלץ להוריד לגריפינדור נקודות, או סתם להיראות מטופש מול חבריו. הארי בחר לקחת את הסיכון, ואמר, "חובה."
כולם הביטו בו בפליאה. לבסוף שיימוס אמר בהתלהבות, "תישאר ער כל הלילה ביער האסור!"
"מה?" שאלו הרמיוני ורון פה אחד. "איזו מין חובה זאת?" שאלה פרוואטי. "זה סתם משעמם."
"נו, קדימה! נראה אם הארי יוכל להתמודד עם זה!" אמר שיימוס והביט בהארי בתקווה. "אה- טוב-" אמר הארי בבלבול.
הרמיוני נאנחה. "היער האסור מאוד מסוכן, גם בשביל הארי!" היא אמרה בכעס.
"טוב, בסדר, אז לא ביער האסור. רק במדשאות. מחר יום שבת, אין לימודים, זה יהיה בסדר אם הוא לא יישן כל הלילה," התפשר דין. "המורים לא משוטטים שם בדרך כלל." הוא חייך אל הארי בעידוד. "אל תדאג."

הארי שוטט במדשאות וצפה על מגרש הקווידיץ'. הוא לא היה עייף בכלל, והתחיל להשתעמם קלות. לא היה לו ברור איך יוכל לשרוד את הלילה בחוץ. למה הוא הסכים לחובה הזאת?
פתאום הארי הבין שהוא מפחד. עם כל מה שעבר, היה אפשר להבין אותו, אך זה היה פחד שונה. פחד ממשהו מסוים. ממישהו מסוים. אך הוא הביט מעבר לכתפו, אל היער האסור, והכל היה שומם. ממה הוא מפחד כל כך, אם כן?
לפתע נשמעה איוושה באוויר שקטעה את מחשבותיו, והארי מעד אחורה. הוא הסתובב, אך לא ראה אף אחד. פתאום תפסו בו ידיים קרות מאחור. ידיים שנראו כמו עכבישים לבנים. הידיים שלו.
הארי נתקף אימה. איך הוא הגיע להוגוורטס? הידיים לחצו על כתפיו, והארי הרגיש את צלקתו מתחילה לבעור בכאב. האדם שאחז בו הפיל אותו לקרקע. בגלל החושך, וכנראה בגלל הכאב בצלקתו, הארי לא הצליח להבחין בתווי פניו של האיש. אך כשדיבר, קולו היה מוכר לו. יותר מדי מוכר. דומה ללחישה של נחש, אך גם לקולו של אדם זקן. לחישה צורמנית, כמעט לא מובנת. אך לא היה אפשר לטעות בה.
"שלום, הארי."