פאנפיק בלי סוף

ויתור זכויות לג’יי קיי רולינג.

הארי צעד במסדרונות הוגוורטס החשוכים.

השעה הייתה שעת חצות. המסדרונות היו שקטים לגמרי מלבד צליל משב הרוח של רוחות הרפאים, שנמצאו בטקס החד שנתי שלהן.

נשמע צליל חריקה. הארי הסתובב במהירות, שירבטו מונף.

”זה רק אני.” אמר רון.

הארי נשם לרווחה. הוא ורון היו היחידים שידעו את העתיד להתרחש. הדבר הנורא ביותר שיקרה בהוגוורטס זה שנים רבות.

רוחות הרפאים שבחוץ התחילו לשיר את שיר האבל שלהן.

הארי הציץ מהחלון בכדי לראות את הטקס שבחוץ. היה בו משהו מעט משכר- תנועות הידיים של רוחות הרפאים הלבנות והשקופות מעט נראו כמו יופיו של הטבע בהתגלמותו. אך היה משהו קודר בריקוד, שכן הוא היה ריקוד אבל.

הארי נאנח וחזר להתהלך במסדרונות. בעוד כמה דקות זה יקרה. הוא היה בטוח.

הנורא מכל עומד להתרחש.

הו, אם דמבלדור היה כאן. אם דמבלדור היה כאן, הם היו ישנים עכשיו במיטותיהם. אם דמבלדור היה כאן, לרון לא הייתה הצלקת הגדולה שמעטרת את לחיו וסנטרו... הצלקת שקיבל מאדון האופל בכבודו.

אך האם יש להם סיכוי להציל את הוגוורטס?

האם יש להם סיכוי להציל את חיי התלמידים?

זה כלל לא היה בטוח.

מי היה מאמין שטקסן של הרוחות הוא זה שיביא לסופו של בית הספר הוגוורטס?

מי היה מאמין, שלולא סיריוס בית הספר הוגוורטס לא היה בסכנה כל כך גדולה?

סיריוס, סנדקו של הארי, היה האדם האחרון שהארי היה חושד בו. אבל סיריוס בגד, וזו עובדה.

סיריוס, שרוחו הייתה כרגע בין הרוחות שבטקס, היה כל הזמן הזה לטובת אדון האופל.

והרמיוני... הארי לא רצה להזכר בסיפור. הוא לא יחשוב על זה.

אם הוא יחשוב על זה הוא יישבר.

הרמיוני, שהלכה עם סיריוס. בלי לחשוב על רון, בלי לחשוב עליו.

זהו, הוא חשב על זה. כאב הציף את ליבו.

פיצוץ נשמע.

רוחות הרפאים הסתחררו בחוץ במהירות.

הארי ורון הסתכלו אחד על השני- והדלת התמוטטה. הקרב התחיל.

יאי זה סוף הפאנפיק. מוזמנים להמשיך אותו בתגובות!