מה אם...

סופי קמה לעוד בוקר נהדר בחיים המושלמים שלה.

היום היא הייתה אמורה להצטלם לגרסא מחודשת של 'נשים קטנות' בתור איימי, האחות הצעירה, אך הצילומים נדחו, כיוון והשחקנית של מג חלתה.

סופי הייתה נערה צעירה בת 12, שהוכרזה מאז גיל 6 כילדה היפה בעולם וכיום היא מתכננת להמשיך ולצבור גם את התואר הנערה היפה בעולם.

היא בעיקר דוגמנית, אך מצטלמת גם לסרטים וסדרות רבים.

היא גדלה בהוליווד, ורגילה להיות באור הזרקורים מאז שהיא זוכרת את עצמה.

לא היו לא הרבה חברים, כיוון ואין הרבה ילדים בהוליווד, אבל היא כן הייתה חברה של נער בשם דניאל רדקליף שכיכב לצידה בסרט 'הארי פוטר' הראשון, והם בדיוק סיימו לצלם את השני, והיא הייתה חברה גם של שאר הילדים שהצטלמו לסרט.

"סופי!" היא שמעה צרחה מלמטה.

היא ירדה בזריזות למטה, מסדרת את שיערה למקרה ויש צלמים.

"סופי! את מאחרת!" קראה האם.

"מה? לאן?"

"שכחת?! את צריכה להגיע לכנס עיתונאים!"

סופי רצה בחזרה למעלה, החליפה בגדים לשמלה, סידרה את שיערה החום זהוב, שמה מעט מסקרה על עיניה הכחולות הגדולות, ויצאה.

"סופי! איך את תמיד מאחרת?" צעק הנהג שלה, והיא נכנסה במהירות ללימוזינה שפ חיכו לה דניאל ורופרט, ששיחקו את הארי פוטר ורון וויזלי, בהתאמה.

למרות שלא הייתה דומה בכלל לתיאור של הרמיוני גריינג'ר בספר, אלא הייתה יפה בהרבה, היא נבחרה לשחק אותה.

הם הגיעו לכנס באיחור של מספר דקות, מה שנקרא, איחור אופנתי, וישר הותקפו בסדרה של שאלות.

"סופי! מה יש לך להגיב על מחאה שאומרת שאת לא יכולה לשחק יותר הרמיוני כי את לא דומה לה?"

"סופי ודניאל! האם אתם מאשרים את השמועות שאתם זוג?" 

"סופי! איך את תמיד כזאת יפה?"

"סופי! מה יש לך להגיב על זה שטוענים שילדה אחרת, תילן בלונדו, יותר יפה ממך?"

הנהג של סופי פיזר את כולם והכניס אותה ישירות אל השטיח האדום.

"היי כולם, אז כן, אני ממש לא מסכימה עם הטענה, אני חושבת שהרמיוני ראויה לשחקנית יפה כמוני, אני ודניאל לא זוג, לצערו, אני יפה באופן טבעי, ככה נולדתי וככה אשאר, ואין סיכוי שמישהי יכולה להיות יותר יפה ממני, בטח שלא מישהי עם שם מכוער כמו 'תילן'." אמרה סופי וחייכה למצלמות.

אבל סופי לא הייתה סתם ילדה מפורסמת ומתנשאת. 

היא יכלה לשמוע את הדעות של העיתונאים, את הדברים שהם לא אמרו בקול.

היא ידעה שהם חושבים שהיא מתנשאת, אבל לא היה לה ממש אכפת.

כעבור כמה שעות של שאלות ותשובות מתנשאות מפי סופי, היא הלכה לשתות מים.

"היי." אמר נער חמוד למדי עם עיני טורקיז ושיער חום כהה פרוע.

"היי, אני סופי, אבל אתה בטח כבר יודע את זה."

העיתונאים קלטו שהיא לא שם, והיא הבינה שהשיחה לא תמשך לעוד הרבה זמן לפני שהם יגיעו. אוף, איך היא שונאת עיתונאים. 

"כן, עיתונאים זה ממש נורא."

"אתה... איך? איך ידעת מה חשבתי?"

'מה תעשי אם אני אגיד לך שאני יכול לקרוא מחשבות'

"זה לא הגיוני."

"אז נכון! את יכולה לקרוא מחשבות! בדיוק כמוני! זאת את!"