מ ש ע מ ם

"סיריוס אוריון בלק! את מוכן לרדת מהמיטה שלי?!"

זה היה באחד הערבים בשנה השביעית של הקונדסאים, וסיריוס כהרגלו ניסה להציק לג'יימס.

"למה? ממש כיף לי פה למעלה! אתה יכול לבוא לקפוץ איתי עם אתה רוצה. זה דוקא יהיה נחמד עם תעזוב סוף סוף את שירבוטי הקווידיץ' האלה שלך."

"אני אשרבט כמה שאני רוצה. אוף, עד שעזבתי את חדר המועדון כדי להשיג קצת שקט גם אתה באת?" ג'יימס נאנח.

סיריוס משך בכתפו והמשיך לקפוץ על המיטה של ג'יימס.

"סיריוס, סיריוס, סיריוס... מה אני יעשה איתך." מלמל ג'יימס.

"תבוא לטוס איתי באופנוע!" סיריוס צהל.

"תגיד לי, יתוש ביצות מקומט, אתה לא רואה שיורד גשם בחוץ?" ג'יימס רגז.

"אז מה?" סיריוס השתומם. "אל תגיד לי שאתה מפחד מגשם!"

"אוף איתך! ג'יימס קם בכעס. "אני באמת חייב להסתגר בשירותים רק כדי לא לשמוע אותך?"

"מסתבר שכן. אבל אם תעשה את זה אני מאוד אעלב."

"מה אכפת לי." ג'יימס קם ויצא מהחדר בהפגנתיות.

סיריוס נשכב על המיטה והסתכל לתקרה.

"אוףףףף. הלוואי שהיה משהו קצת יותר מעניין לעשות חוץ משיעורי ב-"

"שיעורי בית זה מאוד חשוב." לילי נכנסה לחדר. "איפה ג'יימס? הוא לא היה פה?"

"הוא הלך לשירותים כי הפרעתי לו. את מבינה איזה זניחה?!" סיריוס זעק.

"אני מבינה איזה מטומטם אתה, זה מה שאני מבינה." היא מלמלה ויצאה מהחדר.

"כולם שונאים אותי היום או מה?" הוא זעק אל קירות החדר.

"לא רק היום!" לילי צעקה מרחוק.

"לעזאזל איתה. אני לא מאמין שג'יימס מאוהב בה כבר חמש שנים-"

"זה יותר מחמש! זה מאז ותמיד!" לילי המשיכה להציק לו.

"תשתקי, אוונס." הוא מלמל וקם לסגור את הדלת כשמארלין נכנסה והוא עזב את הידית, מופתע.

"מה את עושה פה?" הוא שאל.

"אסור לי לבקר את אהוב ליבי?" היא גיחכה. "מה אתה עושה פה?"

"משתעמם. הלוואי שיפסק הגשם ואני אוכל לטוס באופנוע שלי." הוא חזר למיטה.

"זה לא יקרה בקרוב. אבל אולי נלך לגמדוני בית? לא הלכנו אליהם כבר הרבה זמן." היא הציעה.

"כן!" סיריוס זינק מהמיטה וכמעט דפק את הראש בתקרה. "קדימה, בואי!"

הם רצו מהחדר, צוחקים ושלובי זרועות. 

"סוף סוף אפשר לקבל קצת שקט." ג'יימס מלמל ויצא מהשרותים.