הוראס סלגהורן יותר סלית'ריני

"טוב אני מצטער שהמשרה לא מעניינת אותך, הוראס", אמר דמבלדור והרים את ידו הבריאה בהצדעת פרידה. "היינו שמחים לקבל אותך בחזרה להוגוורטס. על אף אמצעי האבטחה המרובים שלנו, אתה מוזמן לבוא לבקר מתי שרק תרצה, אם תרצה"
"כן… טוב… יפה מצידך… כמו שאמרתי…"
"אז להתראות"
"ביי", אמר הארי.
הם התקדמו לאורך החצר כשמר סלגהורן מביט בהם באנחה, כאילו הוא עדיין מתלבט.
כשהם יצאו לרחוב כבר סלגהורן כבר נכנס, דמבלדור המשיך ללכת ורק כשהגיעו לצומת הוא אמר להארי לעצור.
"תראה הארי", אמר דמבלדור "לא באמת ציפיתי שהוא יסכים בניסיון הראשון, אילו זה היה קורה הייתי באמת מופתע, אבל הגיע הזמן לתכנן את הניסיון השני, סבבה?"
"מה?" שאל הארי. "למה כל כך חשוב לך שהוא ילמד בהוגוורטס?"
"תראה הארי", אמר דמבלדור "הקללה של לורד וולדמורט על בית הספר, שאף פרופסור להתגוננות לא יצליח להחזיק יותר משנה, היא הופעלה לפני 29 שנה, ואתה יודע שיש גבול לכמות האנשים שישרדו כפרופסור בתחומי בריטניה. למען האמת, התחיל להיות קשה עד בלתי אפשרי למצוא מורה כבר לפני 5 שנים, מאז שפרופסור קווירל מת במהלך מילוי תפקידו, מותו הטיל בהלה בקרב כל מי שניסה להגיש את מועמדותו. השנה, נגמרו לי ולפרופסור מקגונגל לגמרי האנשים. אם סלגהורן לא יהיה מורה, המורה יהיה גרינדוולד, או אוכל מוות." סיים דמבלדור בדרמטיות
"טוב…. אז מה התכנית?" שאל הארי
דמבלדור הרהר "יש לך רעיון?, אתה שוחחת איתו רוב הפגישה"
הארי היה עייף, אבל הוא התרכז ואמר בהיסוס: "אממ… מה הוא אוהב לאכול?"
דמבלדור הביט בו רגע בבילבול, אבל לאט חייך ואמר "אננס מסוכר"




דרך אגב, הפאנפיק הזה מפורסם גם בווטפאד, שמה אני בעיקר נמצא, בכל מקרה, אני כותב עכשיו פאנפיק הרבה הרבה יותר גדול, ושווה, בשם וול"ק (כן גם הוא על הארי פוטר). אם מישהו רוצה- שישלח לי הודעה באתר

		הפרק הבא