חרגולים

הארי התעורר במרפאה. שוב. זו הייתה אולי הפעם השש עשרה השנה, או השבוע. הוא הרים את ראשו כדי לבדוק מה קרה הפעם ומיד הניח אותו בחזרה. הראש כמעט התפוצץ.
נשמע רעש של נעליים המכות הרצפה והארי הביט בדלת בציפייה. שקט. שקט. שקט. בום! מה שהארי ראה לרגע היה סוליית סנדל שורש ואז ראש ג׳ינג׳י.
''הארי!'' צעק רון. '' מה קורה, אחי?''
הרמיוני הגיעה מתנשפת. ''סיפרת לו כבר? רון! אמרתי לך שהוא לא צריך לדעת!'' היא אמרה בין התנשפות להתנשפות.
''לא הרמיוני,'' רון גלגל עיניים. ''עדיין לא סיפרתי לו, בדיוק באתי להראות לו את הסנדלים החדשות שלי.''
''יופי,'' אמרה הרמיוני. ''תספר לו על הסנדלים החדשות שלך בזמן שזה מה שקורה בהוגוורטס.''
''חשבתי שאת לא רוצה שנספר לו.''
''לספר לי מה?'' התלהב הארי.
''נכון. ואנחנו לא נספר לו. אבל הנעליים שלך הם הנושא הכי חשוב כרגע!''
''אבל מה קרה?'' הארי התיישב ושכח מהראש שלו. ''פילץ׳ רוקד סטפס?'' הוא ניחש.
''הרמיוני, אם יש לך נושא יותר טוב ממה שקרה בהוגוורטס ומהנעליים שלי, פשוט תגידי,'' גם רון התעצבן.
''עוד מורה להתגוננות מפני כוחות האופל מת? איבד את הזיכרון? התגלה כמתחזה? רגע, אל תגלו לי, סנייפ מחלק סוכריות בבית כנסת?'' הארי המשיך לנחש.
''רון, זה לא עובד ככה! צריך לחשוב איך נודיע את זה להארי כשהוא ישוחרר מהמרפאה!'' הטיפה הרמיוני בפנים מכווצות.
''די, שוב אני מדמיין בלונדיני מסתורי עם עיניים שחורות?!'' הארי כמעט צעק מייאוש.
''טוב,'' הרמיוני עצמה עיניים. ''אני אספר לך.''
היא נשמה עמוק, ''אתמול, כשחזרת מאימון הקווידיץ׳, רצת במהירות במדרגות הרטובות של אולם הכניסה. בואו נגיד את זה ככה-''
''אתה החלקת, הארי!'' צעק רון. ''אתה החלקת! היית צריך לראות את זה, אבל לא ראית! כי החלקת, הארי, החלקת! עם הפרצוף על המדרגות! היה דם, ואיברים, בכל מקום. בעיקר כי הרבה אנשים באו להסתכל. אנשים עם איברים. דראקו בא, עדיין במדי הקווידיץ׳ הירוקים שלו, הסתכל לרגע ואמר, 'פוטר? שוב?' ואז הוא עשה כזה פרצוף, אבל לא ראית את זה, כי אתה החלקת, הארי, אתה החלקת!'' רון התנשף והרמיוני טפחה על מצחה בכוח.
''רגע, הרמיוני,'' אמר הארי. ''אבל מה רצית להגיד מההתחלה? ורון, תודה לך, אבל זה מאוד לא עוזר לבריאות הנפשית שלי כרגע.''
''חכה שניה,'' אמרה הרמיוני. היא תפסה לרון ביד, הובילה אותו אל מחוץ למרפאה ונעלה את הדלת.
''סוף סוף שקט,'' היא נאנחה. ''בקיצור, בסיכום של ארבע מילים - סוהרסנים תוקפים את הוגוורטס. בהרחבה - אין. פשוט סוהרסנים תוקפים את הוגוורטס. דמבלדור מנסה לברר למה.''
הארי היה מזועזע. ''ומה קרה להוגוורטס?''
''הוגוורטס נחרבה, הארי,'' אמרה הרמיוני באדישות.
''באמת?!'' הארי קפץ.
''לא, הארי, הוגוורטס לא נחרבה! אתה ליטרלי בתוך הוגוורטס כרגע!'' הרמיוני קראה בייאוש.
''אני יודע,'' התייאש גם הארי. ''אני לא כזה דביל, למה אני תמיד המטומטם בפאנפיקים האלה?''
''מאיפה אני יודעת?'' היא משכה בכתפיה. ''אתה זה שאוכל אותם.''
הארי גלגל עיניים. ממש רגע אחרי שהשיחה הזאת נגמרה סוף סוף, הארי נזכר במשהו.
''תגידי,'' הוא ספק קרא ספק צעק למדאם פומפרי. '' כמה זמן אני אצטרך להישאר פה?''
מדאם פומפרי יצאה מחדרה עם תרופה סגולה מנצנצת. ''יומיים לכל הפחות,'' היא אמרה והגישה לו כפית כשהארי נאנח בתסכול ובייאוש עמוק.
כעבור יומיים וחצי שבהם הארי נעדר מהשיעורים וקרא הוגוורטס תולדות משיעמום ושבהם דמבלדור נעדר מהוגוורטס (אומנם את תולדותיה, הוא לא קרא), הארי חזר לחדר המועדון המוכר והמנהל הזקן חזר למשרדו המוכר יחד עם עוד שמונה אנשים.
בכל פרק הזמן הזה, הסוהרסנים המשיכו לתקוף את הוגוורטס. היה הרבה קרח. מסכן הדיונון הענק, תקוע מתחת לקרח... בודד, מסכן, גלמוד. אופס צריך לחזור להארי בכלל.
הארי שלנו, הארי נהדרי, ישב במקום מאוד נפוץ בעלת הסדרה, נניח חדר המועדון של גריפינדור, מול האח המבוערת והחלון הקפוא, הלא אופייני לחודש מאי. הארי שפשף אדי קור מהחלון ולא הבין מה הוא ראה. ואז הוא הבין מה הוא ראה. שמונה חרגולים כסופים ענקיים מדלגים בגיל במדשאות.
''שמונה חרגולים כסופים ענקיים מדלגים בגיל במדשאות?'' שאל הארי את החדר הריק שבמפתיע לא ענה לו.
הארי יצא למדשאות כדי לראות מקרוב את שמונת החרגולים הכסופים הענ- טוב, די, הבנתם. שם ראה שמונה אנשים עם גלימות כהות ושרביטים מורמים אל על.
''היי, מי אתם?'' קרא הארי אל האנשים.
שמונתם הורידו שרביטים, הפטרונוסים התפוגגו והם התקדמו אל הארי, מנהיגם התקדם צעד נוסף ופצח את פיו, ''שלום, אנחנו כת החרגולים - השמיניה המתומנת (שם זמני). מה שימך ומדוע אתה בחוץ? לא שמעת על מתקפת הסוהרסנים?''
''אני פארי הוטר, כלומר, הארי פוטר. רציתי לראות מה פשר צורת הפטרונוסים,'' ענה הארי בתמימות.
''כמו שהסברנו, אנחנו כת החרגולים ומטרתינו לגרש את הרוע בעולם בעזרת מזמורי חנוכה, שמן תינוקות ומזרונים כתומים מתנפחים, באמת אמרתי את זה?'' הוא הסתובב אל שבעת חברי הקבוצה שהנהנו במרץ. ''סליחה, מטרתינו לגרש את הרוע בעולם בעזרת חרגוליזם. כי אין כמוהם בעולם.''
הארי הנהן ביראת כבוד ועיניים פעורות לרווחה.
''אני חושש שעבודתינו הסתיימה פה בחורים,'' אמר מנהיגם בקולו הנמוך והצרוד. ''קדימה כת החרגולים - השמיניה המתומנת (שם זמני), בואו נלך!'' חברי החבורה הסתובבו ללכת.
''מה, ובאמת אין עוד סוהרסנים? הוגוורטס בטוחה?'' שאל הארי עדיין ביראת כבוד.
''הוגוורטס אכן בטוחה, ידידי, בואו נלך,'' אמר מנהיגם המדופלם ובזאת הסתובבו כולם לעבר שער הטירה.
הארי הסתכל לצדדים ובדק שאף אחד לא מסתכל ושחרר את לחציו בריקוד זומבה קליל ומלא תשוקה. פתאום, החום שתפס בהארי מהריקוד וגירוש הסוהרסנים, התחלף בקור מקפיא עצמות ועורות.
סוהרסן ירוק פרץ ממקום מחבואו ועפעף אל הארי בחדווה.
''רגע,'' עצר הארי מלרקוד. ''למה אתה ירוק?''
הסוהרסן הזעיף את פניו שאין לו ואמר, ''רציתי להיות סוהרסן מיוחד, לא שופטים, תעזוב אותי, אחי.''
''סוהרסן? מה זה סוהרסן? סוהרסן! אתה סוהרסן! חצילו!'' הארי נפל על גבו וראייתו החלה להיטשטש, אבל לא לפני שראה חרגול ענק וכסוף גוהר, נוער, נוהר וממהר מעליו. (הוא אפילו היה קצת נואר. חרגול נאור במיוחד, שהאמין בשוויון ופמיניזם) ובזאת נעצמו עיניו.
הארי התעורר במרפאה. שוב.


~~~~~



וכמובן, כי אנחנו לא מקוריות, בכלל, והבהרנו את זה מאוד ואנחנו בכלל לא מושפעות משני אנשים ששמם מאיר ואיתמר כי אין לנו אישיות משלנו, הנה לכם קצת פספוסים מהייותנו מסטולות בזמן הכתיבה.




---


הסצינה נחתכת בפתאומיות-
אריות ורודים קופצית מהתקרה עם שפמים צרפתיים בירוק פוקסיה. הם מתחילים לשיר, '' היום יום הולדת היום יום הולדת לאנדי!''
''מי זה אנדי?'' שאל הארי.
הסוף.

***

יובן דייל. זה יובן שהוא דייל, עכשיו בחנויות.

***

פופקורן! לא, לא... קונג פו... קונג פו פנדה!

***

ניקל קרקר. קרקרים הם רודפים אחריי והם לא כשרים לפסח ואז הם נופלים לבור והפתח של הבור הוא ריצ׳רץ׳ ואז סוגרים את הריצ׳רץ׳ והם נתקעים בפנים. הא מגיע לכם! רוצה לשמוע ניקל קריק? (זה Nickel Creek אגב)

***

יש לי גלידה הכי טובה, הכי טובה ומשובחה - אם הייתי רוצה להתחפש לארנבת הייתי מתחפשת לארנבת, אבל אני חזרזיר! למה כולם אומרים שאני ארנבת - קנו ממנה ילדים.

***

אמר המנהיג המדופלם ובזאת הסתובבו כולם לעבר שער הטירה המשופם.

***

לא אבל הסוהרסן יכול לפתוח להקה ולעשות קאברים במקום.