"תן לי יד
כדי שלא אפחד בדרך
כדי שלא אהיה יותר לבד
תן לי יד"
לבד.
במשך כל חייה היא הייתה לבד.
כולם נטשו אותה, אף אדם שהיא אהבה לא נשאר בסביבתה למשך זמן רב.
אפילו הוריה מתו לפני שנים.
אז למה? למה היא עדיין נאחזת?
מי יודע.
כנראה שהיא פשוט התרגלה להיאחז בתקווה.
בתקווה הנכזבת.
"תני לי יד
אין לי מלבדך עוד בית
אין לי מלבדך עוד אף אחד
תני לי יד"
אבוד.
במשך כל חייו הוא היה אבוד.
נקרע בין האופל לאור, בין הטוב והרע, בין משפחתו לעוצמה שתמיד רצה.
הוא ניסה לבצע צעדים קיצוניים, שהיו אמורים לשייך אותו באופן מוחלט לאחד הצדדים.
צעדים שהיו אמורים לשחרר אותו מהכאב שייסר אותו במשך שנים.
אך במקום להשתחרר, יסוריי המצפון שלו רק החריפו.
הוא היה לבד.
בודד משהיה אי פעם.
מעשיו היו בלתי נסלחים.
"זה רק אנחנו שנינו
זה רק אני ואת
והעולם איננו נגדנו
ולא בעד
ויחד כפי יכולתנו
יחד נאהב ונכאב
אני ואת
ואת"
הם הביטו אחד בשניה.
האחת בודדה, האחר אבוד.
האחת שבורת לב, האחר משוסע לגזרים.
יד גיבורה ויד נבל נוגעות אחת בשניה.
גיבורה ונבל יושבים זה מול זו, שטופי אומללות.
מלאי ביטחון עצמי מבחוץ, אך אומללים ופגיעים כל כך כשהם לבד.
שניהם סבלו כל כך מהבדידות.
אך כעת - כעת אולי תפוג בדידותם.
היא יכולה להצטרף אליו, לשלוט ביחד איתו.
הוא יכול להצטרף אליה, ולכפר על מעשיו האיומים.
אך שניהם רוצים דברים אחרים.
הם כל כך דומים, אך כל כך שונים.
הוא רוצה כוח, והיא רוצה אהבה.
היא רוצה שלום, והוא רוצה מלחמה.
הם כל כך שונים, שאהבתם נראית בלתי אפשרית.
"תני לי יד
אין לי מלבדך עוד בית
אין לי מלבדך עוד אף אחד
תני לי יד"
היא יכולה לתת לו יד.
היא יכולה לעבור צד.
היא יכולה לזכות באהבתו.
אך המחיר שעליה לשלם גדול מדי.
אם תתן לו יד, היא תאבד את חופשיותה.
אם תעבור צד, היא תבגוד בחבריה.
אם תזכה באהבתו, היא עלולה לאבד אותה.
הוא יכול לתת לה יד.
הוא יכול לעבור צד.
הוא יכול לזכות באהבתה.
אך הוא מפחד כל כך.
הוא מפחד שלא יקבלו אותו.
שלא יבטחו בו.
שהוא לעולם לא יהיה חופשי באמת.
שמעשיו לא ישכחו לעולם.
שהוא לא ראוי לסליחה.
"זה רק אנחנו שנינו
זה רק אני ואת
גם במרחק ביני לבינך
את לא לבד
ויחד כפי יכולתנו
יחד נאהב ונכאב
אני ואת
ואת"
"את לא לבד." הוא לוחש.
"גם אתה לא." היא לוחשת.
ובלי מילים הם שומטים את ידיהם.
ונשארים לבד.
תגובות??
|