יום המחר

"ג'יני, הפסיקי לקפץ." מולי אמרה בזעף. "את עוד תהפכי את השולחן."

ג'יני התיישבה בכיסא בחיוך זורח.

"מחר אני הולכת להוגוורטס!"

"כאילו שלא שמענו." פרד וג'ורג' אמרו יחד והתיישבו בשולחן.

"ואני אקבל לגריפינדור, ויהיו לי המון חברות.."

הדלת נפתחה וארתור נכנס.

"שלום! חזרתי!"הוא אמר בשמחה והתיישב בראש השולחן. "מה יש לאכול?"

מולי הניחה על השולחן סיר מרק תרד רותח.

"תזהרו, זה חם." היא אמרה והוסיפה בצעקה, "רון, הארי, פרסי! ארוחת ערב!"

פרסי ירד ראשון ואחרייו הארי ורון.

"אבא," ג'יני החלה לומר. "מחר אני הולכת להוג-!" היא פסקה כשראתה את הארי.

"הוגוורטס." רון השלים.

"אני יודע." ארתור חייך. "את מתרגשת?"

ג'יני הנהנה במבוכה וחזרה למרק.

למחרת:

ג'יני קמה מוקדם בבוקר וירדה למטה.

"ווהו!" היא קראה. "היום הגיע!"

משפחת וויזלי התארגנו ויצאו במכונית המעופפת לכיוון התחנה.

ג'יני עלתה יחד עם פרד וג'ורג' לרכבת ותפסה קרון פנוי.

הדלת נפתחה וילדה עם שיער נפוח נכנסה.

"את ג'יני, אחות של רון, נכון?" היא שאלה בחיוך. "אני הרמיוני."

"אה.. את יכולה לשבת." ג'יני אמרה בביישנות.

הרמיוני התיישבה.

"את חברה של רון?" ג'יני שאלה בסקרנות.

"אממ.. ידידה שלו, כן.." הרמיוני אמרה במבוכה.

"הוא מדבר עלייך הרבה." 

הרמיוני ציחקקה. "באמת?"

ג'יני הנהנה.

"מעניין איפה הוא והארי.." הרמיוני מלמלה. "הרכבת כבר יצאה והם עוד לא מצאו אותנו?"

"אולי לא היה להם כוח לחפש. ככה זה בנים." ג'יני אמרה בידענות והרמיוני צחקה.

"טוב, את זאת שגדלת עם שישה אחים בבית."

"כן. למרות שהלוואי שהייתה לי אחות.."

"אני יכולה להיות אחותך." הרמיוני חייכה בביישנות. 

"באמת?" ג'יני פערה עיניים ופה. "את תרצי להיות אחותי?"

"למה לא? אני דוקא אשמח."

"גם- גם אני!"

שתיהן צחקו.

הנסיעה עברה לה בנעימים.

הרמיוני וג'יני נהיו חברות טובות למשך הרבה שנים,

אולי צריך לומר אחיות טובות.