מרדף

הרוח מכה בי בחזקה, אבל האדרנלין הממלא אותי לא מניח לי ליפול. התעופה המהירה שלי נשמעת באזני כמו זמזום. הכנפיים הדקות שלי חובטות בכוח באוויר הקר.

אני מסתכל ורואה בכל כיוון את הרודפים שלי. זה ייגמר בסוף, אני יודע, מתישהו הם יתפסו אותי. אבל אם יש אפשרות לעכב את הקץ המר...

אין שום דבר שיוכל לשנות את זה. החיים שלי נועדו לרדיפה, ואני נועדתי להשאר לבד לנצח. לא משנה מה יקרה, הם תמיד יתפסו אותי בסוף.

כדור גדול ואפור נופל לעברי- אני מצליח לחמוק בשנייה האחרונה, אבל נופל ישר לתוך ידיים מושטות. אני נאבק, נחנק, ולבסוף במשיכה קלה משתחרר- אך נלכד שוב.

נלכדתי. זה נגמר.

לאישה הצעירה שלכדה אותי יש עיניים כחולות ושיער חולי. היא גבוהה ובעלת חזות מרושעת מעט.

והיא מריעה. מעולם לא נתקלתי באדם שלא שמח לתפוס אותי. מבחינתי זה החיים שלי. מבחינתם זה שעשוע.

הם תופסים אותי בשביל הכיף. אני יודע זאת, כי המון אנשים מחכים לראות את הרגע שבו תופסים אותי וכשאני מסתכל בפני השובה שלי, אני רואה חדוות ניצחון ואושר אמיתי.

הסוהרת מנערת אותי. אני משתנק מעט ומחרחר. הכנפיים הדקיקות שלי נמעכות ואני מצטער שאני בכלל קיים.

כי אני נולדתי בשביל להכלא.

אני חוזר לתא הכלא. בחוץ השמש כבר מתחילה לשקוע- הפעם הצלחתי לברוח ליותר זמן מבדרך כלל.

אם הייתי יכול לבכות, זה בדיוק היה הרגע. השמש השוקעת, האנשים העייפים והמרוצים לאחר מרדף מריעים ומתרחקים תוך כדי. לאט לאט שורר שקט, ואני נשאר לבד. רק אני והמחשבות.

הלוואי שיום אחד אני אוכל להפסיק לברוח. הלוואי שיהיה לי טוב. הלוואי שיהיה לי חופש.

אבל בינתיים המציאות היא אחרת.

אני סניץ', כדור קטן וחסר ישע.

קורבן.