הכישלון

"הרמיוני! כמה את לומדת? את יודעת את החומר מצוין!" נכנס רון בסערה לחדר המועדון. "אני אלמד כל מאייה עד למבחן" פסקה הרמיוני וחזרה למחברתה המסודרת. "אוקיי.. יאללה אחי אתה בא?" רון שאל את הארי. "בטח יאללה יוצאים למדשאות" ענה באגביות ושניהם יצאו מהחדר. 

הגיע יום המבחן, והרמיוני שיננה את כל החומר במוחה הקודח. "היי הרמיוני להרגע, את באמת יודעת את החומר, אין צורך להיות כל כך מקובעת" הארי ניסה לשחרר אותה. "אני הולכת לקבל במבחן לא פחות ממאה! שמעת?!?!" העצבים שלה כמעט יצאו, אך למזלם של רון והארי, הם נשארו עמוק בפנים. 

הם נכנסו לכיתה הדחוקה, והתחילו מבחן במקצוע הלחשים. לרוב התלמידים הוא היה נורא קל, רק הרמיוני נשארה, ונשארה, ולא ידעה מה לכתוב בדף המונח לפניה. 

הגיע שעת הגשת המבחן, ולא הייתה להרמיוני ברירה אלא להגיש מבחן ריק. "פרופסו-" התחילה לומר, אך פרופסור פליטיק קטע אותה: "העלמה הרמיוני, אשמח אם תניחי את הדף בראשית הערימה". 
הרמיוני הניחה באיטיות מכוונת את הדף, ורצה לחדר אוכל, לכל חבריה. 

"איזה מבחן קלללל הפרופסור חושב שאנחנו טיפשים" רון אמר להארי, בדיוק בזמן שהרמיוני התיישבה בשולחן. 
הארי התחיל להגיד : "נו, המבחן היה כזה קשה? סתם היית לחו" "הארי! אל תפקפק ביכולות של אף אחד, זה ממש לא בסדר! יש כאלו שהיה להם קשה, אתה לא יכול לשפוט!" הרמיוני קטעה אותו והתחילה לנאום על כבוד. 
"וואו וואו הרמיוני לנשוםםם" רון אמר בצחוק. "אתה לא תגיד לי לנשום! ואף אחד ממכם, אבל אף אחד ממכם לא תגידו לי כלום! כלום על המבחן!!!" המשיכה לכעוס. 
"הי הרמיוני, רוצה שנעלה לחדר מועדון?" הצטרפה אלינו ג'יני, וברוב חכמתה הציעה לעזור להרמיוני. "אני-לא-צריכה-עזרה-!" הרמיוני כבר הייתה ממש על סף דמעות. 
"רוצה שנדבר קצת? נשחנש?" שאלה ג'יני בעדינות. "אם את כל כך רוצה, תזכרי שאת הצעת את זה ולא אני" הרמיוני גילגלה את עיניה. 

ג'יני והרמיוני עלו לחדר מועדון, ורון והארי נשארו לאכול. "מה קרה להרמיוני?" שאלו פה אחד.

היי סליחה שזה קצר חחיח