הארי נחטף בידי חייזרים

תודה לכל מי שהגיב בפרק הקודם ונתן לי מוטיבציה להמשיך:)

בפעם הראשונה בחייו, הארי הוער על ידי חייזרים.

עד אותו יום הוא בכלל לא האמין שיש דבר כזה חייזרים (הדבר היחיד שעורר בו תהיה על כך בעבר, היה דאדלי שלא תמיד נראה לו אנושי לגמרי. אבל אפילו הספקות שלו לגבי דאדלי הרגישו לו לא לגמרי מציאותיים, ולכן הוא דאג למחוק אותם מראשו מהר ככל האפשר). אך הנה היום, הוא, הארי פוטר ולא אף אחד אחר, נמצא על סיפונה המרשים של ספינת חלל מרשימה בצורת בננה עם כנפיים. והוא היה מאושר. עד היום חייו לא היוו בעיניו סיפור מעניין מספיק. סיפור חייו ללא ספק לא היה מספיק בשביל שיכתבו עליו ספר. והארי רצה שייכתב ספר כזה, כן כן. אולי אפילו סדרת ספרים! אבל סיפור חייו לא הספיק לכך, ולכן הוא היה מאושר כשנחטף בידי חייזרים.

החייזר שהעיר אותו היה עגלגל ושמנוני, ודמה באופן חשוד לבן דודו דאדלי.

”בואקאצ’אקא סרפדיקוקוקו שרקאדלה סקיפידיליסקיפידילי הופ!” אמר החייזר.

הארי, שלא הבין מה עליו לעשות, ענה: ”דאדלי?”

החייזר קירב לפיו מכשיר, ואמר שוב את אותו משפט אבל בשפה נורמלית: ”תפסנו אותך כדי ללמוד על בני האדם. אנו נשאל אותך כמה שאלות עכשיו. שאלה ראשונה: מה אתם אוהבים לאכול?”

”צ’יזבורגר.” אמר הארי בלי לחשוב, והנהן את ההנהון רב החשיבות מהיום הקודם.

”אוקיי, אוקיי.” אמר החייזר והנהן בראשו. ”טוב, עכשיו אצא לשירותים ברשותך.”

הארי, שלא רצה לדעת מה חייזרים עושים בשירותים, רק הנהן עוד פעם. אלא שבדרך החוצה, החליק החייזר, נפל והתפוצץ לאלפי חתיכות ג’לי, והארי, שלא התאפק, טעם אחת.

הטעם היה נורא. הוא הזכיר לו משהו... אבל הוא לא ידע מה... אה! צ’יזבורגר! זה מה שזה הזכיר לו, כמובן. ואז הוא הבין. החייזר ניסה להרוס את חווית האכילה של מאכלים שהוא אוהב.

הוא חייב לברוח.

הפרק הקודם