ת'רש

ת'רש התקדם לעבר סבך השיחים, בשקט, כמעט בלי להשמיע רחש, עוקב אחרי עיניו של קייטו שבלטו באפילה, מוכן לקרב.

"עצור" לחש קייטו, לא היה צורך להרים את הקול.

"אני? שאני אעצור? אתה עומד למות, קייטו, וזה יהיה כואב, בשביל רו" קייטו נעץ בת'רש עיניים בוחנות, בוחן את אמיתות כוונותיו.

"כן? קבל את זה!" צעק קייטו והשליך על ת'רש סכין חדה, הסכין ננעצה בחולצתו של ת'רש, ששלף אותה חזרה, מגחך.

"אתה באמת חושב שלא דאגתי לעצמי? לך, תמצא גם שיריון כזה, אה, אני הולך להרוג אותך אז לא יהיה לך זמן, אבל סתם שתדע, היו כמה כאלה בקרן השפע" גיחך ת'רש והתקדם לעבר קייטו בצעדים מאיימים, קטטיו שלף חנית, גם ת'רש.

תרש היה גבוה הרבה יותר, ושניהם ידעו זאת, מכה אחת מדויקת יכולה להכריע את הקרב, קייטו הסתובב סביב ת'רש במעגל, ת'רש פסע אחורה, מגונן על גופו עם החנית, מוכן לפעולה.

קייטו הגיב ראשון, מכה עם החנית בעוצמה, ת'רש תפס את החנית בידו ובעט בה, שובר את המקל לשניים ועוקר בכוח בלתי ייאמן את החוד, משליך אותו לעבר קייטו בעוצמה אכזרית, החוד ננעץ לקייטו בידו, שהחלה לשתות דם.

"אתה בסדר, קייטו חמוד? רוצה פלסטר?" גיחך ת'רש, מתקדם אליו באיטיות, קייטו שלף סכין בידו הבריאה, מניף אותה בכוח.

"קייטו, זה נגמר, לא תוכל להמשיך לתפקד עם יד פצועה מולי, עדיף שתיכנע ונסיים את זה בינינו" אמר ת'רש, מושיט יד לקיטו, שמצידו התרחק צעד אחורה.

"אני לעולם לא נכנע, התכוננתי לניצחון כל חיי" לחש קייטו, אוחז בידו המדממת בחוזקה, מנסה לעצור את שטף הדם ללא הצלחה.

"כן? אז אני אאלץ לגדוע את החלום בעצמי" מלמל ת'רש והרים אבן ענקים מהאדמה, ת'רש הרגיש את משקל האבן על כפות ידיו והשליך אותה בחוזקה, האבן נחתה על ירכו של קיטו, מותירה בבה שבר כואב, קייטו צרח וקילל, מתיישב על הריצפה, משתוק מכאבים, ת'רש התקרב לאיטו.

"אני מצטער,  קייטו, אני נאלץ לסיים את זה כאן ועכשיו, אני חייב להביא גאווה גם למחוז שלי, אין לך סיכוי עכשיו, פשוט תן לי לסיים את זה מהר." קייטו הנהן, מיואש.

"תעשה את זה, קייטו הרים את ידיו במאמץ, מושיט את ראשו קדימה, מתכונן למוות מהיר.

"אני רוצה לשאול לפני זה שאלה אחת, קייטו" אמר ת'רש בשקט "למה הרגת את רו? מה עשתה לך ילדה בת שתים עשרה?" דמעה התגלגלה במורד לחיו של הבריון הענק, נזכר בידידתו מהמחוז.

"זה לא אני! אני לא עשיתי את זה, שלחתי את אחד מהחברים לרצוח אותה, ואני לא מתחרט על זה, מי שמשמיד לנו מחסן תחמושת ואוכל, מגיע לו למות, במיוחד לה" ת'רש פרץ בבכי, נזכר בה.

"היא אפילו לא פוצצה את המחסן, היא רק הסתכלה! אני ראיתי מי זו היית, סתם הרגת אותה, סתם, אילו הייתי יכול להחזיר אותה" ת'רש התייפח כילד, כאוב.

"אתה יכול להצטרף אליה למעלה, אתה יודע" חייך קייטו בלעג, ת'רש הביט בו בשאלה.

"אני יכול לגאו אותך מיסורך, אני אהרוג אותך, תצטרף אליה, אני אנצח, שנינו ננצח." קיטו צחק, משועשע מהבדיחה שסיפר.

"יודע מה, אני בכול מקרה לא אוכל להסתכל בעיניה של אמא של רו, הבטחתי לשמור עליה, תהרוג אותי" קייטו הביט בו, לא מאמין, הוא רציני.

"אני רציני, קייטו, חיי אינם חיים ככה, הרוג אותי" ת'רש הושיט לקייטו את הסכין שלו, מתקרב אליו ללא נשק, קייטו עדיין ישב, מתבונן בפצעיו.

"אתה יכול לנצח, ת'רש, אתה יכול לנצח, אל תמות, ת'רש" ת'רש חייך חיוך עצוב ושתק.

"תבין, אני מעדיף למות ולא לחיות כאלו חיים, אין לי בשביל מה לחיות, הרוג אותי, בשביל רו, בשביל המרד בקפיטול, הרוג אותי." קייטו שתק, מהנהן, משלים עם דבריו "אני לא אתן לקפיטול סיבה לשמוח, אני אמות גאה, קייטו" 

קייטו ניגב דמעה מאפו והתקרב אל ת'רש באיטיות, מחזיק את הסכין בידו הבריאה, ובתנופה, בבת אחת, הוריד את הסכין על גרונו של ת'רש, דומע, ת'רש הביט בו מבט אחרון, אחר שתק, שתק לנצח.

"אני גם אמות, ת'רש, ומי ייתן שהקפיטול יבין את מקומו האמיתי, אמן שלא ישאר מנצח, שהעם ינצח" אמר והפנה את גבו לנער האמיץ שמאחוריו, מתקדם לעבר המוות הבא שמתכנן הממשל.