מדברים רגשי

הרוח נשבה בעוז, העננים הצלו על הבית בשדרת המנצחים, הבית היפה עד כאב, קטניס שכבה על הספה בסלון, מניחה לפיטה ללטף את שערותיה, ראשה על ברכיו.

"קטניס" לחש פיטה, השקט היה מחשמל, האווירה הרגועה ביותר שחוו בחייהם, שלווה.

"כן, פיטה" קטניס פקחה את עיניה, מביטה בגייל בעיניים בורקות, מעולם לא היית רגועה יותר מאשר בנוכחותו.

"קטניס, אני רוצה שנדבר על האירועים, אל תשמרי הכול בלב" קטניס עצמה עיניים בחזרה בתגובה לדבריו, נותנת להכול להציף אותה, האש, המורדים, הכאב.

"פיטה, אני מפחדת להוציא את המילים האלו מהפה שלי, אבל..." פיטה הביט בה במבט אוהב, כבר חודשים עברו ועדיין היא לא דיברה איתו בפתיחות, בכל ליבו קיווה שהפעם זה יקרה. "אבל אני חושבת שגייל ידע על ההפצצה, ואני מפחדת לחשוב שהוא הסכים לכך על מנת לסיים את המלחמה, כמו שרצח את המורדים בהר, כך את אחותי בקפיטול, אני מפחדת לחשוב, אבל אני עוד יותר מפחדת שזה נכון" קטניס התנשפה, שמחה להוציא את המילים הללו מפיה, פיטה המשיך ללטף אותה בשתיקה מכילה, אוהבת.

"למה אתה לא אומר כלום?" תהתה קטניס, פיטה הביט בעיניה שנפקחו, מביט עמוק.

"קטניס, פשוט תדברי, לעולם לא נדע מה היה שם, וגם אם נדע- תמיד לא נוכל לדעת בוודאות, מה שהיה היה, מי שמת מביט עלינו מלמעלה באהבה והסיפור כבר מאחורינו, צריך לדבר על כך, אך אין מה לעשות בנושא" פיטה המשיך ללטף אותה בשתיקה, קטניס הנהנה בשתיקה, מסכימה עם דבריו.

"אבל יודעת מה, בואי ננסה להבין מה היה שם, בואי ננסה ללמד זכות על אנשי המורדים, בואי ננסה לטהר את שמם, שלפחות נרגיש טוב יותר" פיטה חייך, קטניס נענתה להצעה וחיכתה שרק ימשיך, דיבורו ריפא פצע עמוק בליבה."בואי נתחיל מגייל, אני לא חושב שהוא היה מסכים לעולם שייעשה לך רע שכזה, אין לי ספק שגייל לא היה מודע לאירועים, ובכלל- הוא נאסר לפני כן, למרות שאולי ידע על התוכנית- אני בטוח שהוא ניסה למנוע ממך צער בכל מחיר, הוא..." פיטה נתקע.

"הוא מה?"

"זה לא משנה עכשיו"

"פיטה" קטניס התיישבה, מביטה בעיניו.

"הוא אוהב אותך" לחש פיטה "ואת אוהבת אותו, אני עדיפות שנייה, למה שהוא יהרוג את אחותך" עיניה של קטניס הוצפו בדמעות.

"הוא אוהב אותי, ואני אוהבת אותו כמו אח, אבל אתה לעולם, לעולם לא תהיה עדיפות שנייה בשבילי, מה שעברת בשבילי לעולם לא אשכח, אני ואתה זו אהבה אחרת, חזקה הרבה יותר, זו אהבה אמיתית יותר, מחייבת יותר, לעולם אל תחזור על המשפט הזה"

"איזה משפט?"

"עדיפות שנייה"

"אה, אוקיי, תודה"

"תודה על מה?"

"תודה שפטרת לי את הספקות, קטניס, אני לעולם לא אחשוש יותר, בשבילך" פיטה רכן קלות ונשק על שפתיה, שלה יותר מתמיד.