יש לי אבא טוב.

אני יושב בקצה השלחן ומאזין לדיבורי הסרק,

ששאר יושבי השלחן מפריחים לאוויר.

כולם שמחים וצוהלים ורק אני יושב מכונס בתוך עצמי,

החיים אחרי הפיגוע הפכו קשים מנשוא.

הם כבר לא חיים.

אני מנסה להשתתף בויכוח של חברי על התנחלויות ואיכשהו,

למרות שאף אחד לא התנהג שונה. הרגשתי לא שייך.

הרגשתי כאילו הקדוש ברוך הוא מנסה להעיר אותי מהתדהמה.

אני חייב לשנות. ככה זה לא חיים.

להכנס עמוק לצער לא יעזור לי בכלום.

כבר חודשיים עברו ואני עדיין שקוע ביגוני,

לא שם לב למה שקורה מסביבי.

פתאום כאילו עיניי נפקחו לאיטן וחזרתי למציאות.

פתאום שולחן השבת נראה כמו שולחן שבת.

ודבר התורה שחברי החל לומר עניין אותי.

בבתאחת החיים חזרו למסלולם.

אני כבר לא הייתי אני של לפני חמש דקות.

אלא אני חדש.

אני שיוצא מתוך היגון אל המציאות.

הזמן עובר בחיפזון.

מהר מאוד אני מוצא את עצמי עם תיק על הגב,

אומר תודה לחבר שהזמין אותי לשבת.

אני יוצא לעבר תחנת האוטובוס.

נחוש בדעתי לעזור לרוני ואלישיב ככל יכלתי.

אני מדליק את הנוקיה ושם שיר רנדומלי.

בסוף הלילה

קצת לפני זריחה

היא לא האמינה שזה יכול להיות.

שנה שלמה שהיא

בוכה על ילד

שפתאום נעלם לה

כמו חלום

אמרה לו

תומר זה באמת אתה

אמרה לו תומר תסתכל עליי

ישי החליף שיר.

זה לא הזמן לעצבות.

זה הזמן לקום ממנה.

הוא תמיד פה קרוב

הולך איתי ברחוב

רואה בכל שניה משגיח עליי אבא טוב

מציל לי תחיים

זה הוא עושה טעים

זה הוא שכיף לי הוא שטוב לי הוא זה שנעים

והוא מנשים אותי שומר לי תתאים

זה הוא החם זה הוא הדם זורם בעורקים

והוא עושה בלי סוף, טוב

אני בידיים טובות יודע ש

יש לי אבא טוב

והוא עושה לי רק טוב

כי יש לי אבא גבר

והוא אוהב פוראוור FOREVER

אותי ולא יעזוב.

יש לי אבא טוב.