לוגר

פרולוג:

"יא הא!!" לוגר קפץ מהחלון ונתלה על החבל שמוביל לחלון השני בעודו מחזיק שעון זהב, בזמן שהוא  חושב כמה קל היה לברוח מדירי הבית האלו, לאחר כמה זמן הוא נחת בקצה השני של החבל ,הגיע לחלון וניפץ אותו. הוא ניפץ את החלון, ובבית השני עמדו שוטרים, לוגר תהה איפה כל חברי הכנופיה שלו שהיו אמורים לאסוף אותו כאן. בביניין הנטוש הזה. אבל התשובה הגיעה אליו מהר מכשחשב. בצורת אנקה מהמזוודה הענקית שאחד השוטרים החזיק, החיוך נמחק מפניו של לוגר "לאזעזל!" הוא ירק.

אבל מיד הוא חייך שוב. הוא הרגיש תחושה מוזרה. כאילו יש איזו הילה מסביבך. וכשהשוטרים ראו שהוא חייך. הם לא אהבו את זה, אחד השוטרים רץ לעברו וכבל לו את הרגליים בעוד ששני שוטרים מחפשים עליו מטען חבלה או משהו. לוגר לא הרגיש בכלל את השוטרים. הוא רק הרגיש תחושה מוזרה. כאילו הוא יכול להציח כנפיים. וגם הוא הרגיש חיבה מוזרה לנחשים, זאבים, וגופות משום מה. הוא לפט את היד של השוטר והעיף אותו על שני שוטרים אחרים. קרע את החבל שקשרו לו מסביב לרגליים, וקפץ בחזרה אל החבל בעוד השוטר האחרון נופל מהבניין בקול עמום.

"תפסו אותו!" לוגר שמה את קולו הנוקשה של מפקד הפלוגה שלהם, ושני שוטרים ניסו לקרוע את החבל כדי שהוא יתנגש בקיר ממול ויקבל זעזוע מוח קטן. בסוף החזק של החבורה קרע את החבל ולוגר הלחוץ עף במהירות לכיוון הבית אותו הוא שדד.

ברגע האחרון הוא התרכז. והתרכז. והתרכז. התיחלו לצמוח לו נוצות. הפה שלו הפך למקור. והא עצמו הפך לפצפון. הוא היה עכשיו ציפור. 

דרור.

לוגר עף והשוטרים לא האמינו לעיניהם. לוגר הפך לדרור ועכשיו הוא עף! הפושע שוב נמלט! לאזעזל!

לוגר נחת על בניין והפך חזרה לבן אנוש, הוא ישב על הגג. מנסה לעכל את המקרה. עד שפתאום הופיעה מול עיניו דמות. 

גבר בוגר, עם ינים ירוקות ושפתים מצולקות.

"בני. אני כלוא. בבקשה. שחרר אותי. אתה היחיד שיכול."

------------

שלוש תגובות ואני ממשיך.