זו אמורה להיות חידה

טוב אז זה אנפיק נחמד אבל מוזר שמצאתי על הדרייב שלי, שכתבתי לפני מלא זמן ושכחתי מקיומו, אז החלטתי לתת לכם להנות.

אם אהבתם אתם מוזמנים לבקש שאני אעלה עוד פאנפיקים מוזרים וחסרי פואנטה שכתבתי מזמן ושכחתי מקיומם.

בבית ספר - מוגלגי - רגיל ומשעמם, בתוך אחת הכיתות - שהיו מלאות בילדים מוגלגים בלבד -, ישבה ילדה משועממת לגמרי ושירבטה על דף לבן וריק שהיה מונח במקרה על שולחנה חידה שציטטה מתוך 'רידל איש חידה'. היא זכרה את החידה בעל פה משום שהיה לה מבנה מיוחד.

רעות חזקה נרקמה בשבילו

מסיוט נבנתה האחווה מולו

וכמו שטבעו נסתר מאחרים

סוף תעלומה נמצא במסתורים.

לדף הזה היה תאום. כל מה שנכתב בדף היה נכתב מיד גם בדף התאום, שבמקרה לגמרי היה מונח בתוך תיקו של ג'יימס פוטר.

ג'יימס פוטר היה צריך דף ריק בשביל להשלים את שיעורי הבית שלו. הוא זכר שיש לו אחד כזה בתיק. הוא הוציא אותו, ולתדהמתו נכתב שם:

רעות חזקה נרקמה בשבילו

מסיוט נבנתה האחוה מולו

וכמו שטבעו נסתר מאחרים

סוף תעלומה נמצא במסתורים.

ג'יימס בהחלט לא כתב את זה. הוא תהה לעצמו איך הכיתוב הגיע לשם. הוא כתב מתחת, סתם ככה,

זו אמורה להיות חידה?

הוא הוסיף חץ בכיוון הכנראה-חידה והחזיר את הדף לתיק, וניגש לעשות את שיעורי הבית שלו.

הילדה השאירה בלי כוונה את הדף על שולחנה בסוף יום הלימודים. כשחזרה לשם למחרת, הופתעה לגלות משפט נוסף, שנכתב כנראה על ידי מישהו שנכנס לכיתה אחרי הלימודים. מי החוצפן שקורא את הדפים שלה? במשפט היה כתוב: זו אמורה להיות חידה? היא כתבה מתחת, כן והרחיקה ממנה את הדף, משתדלת להקשיב לשיעור המשעמם שעסק במתמטיקה.

אחרי כמה שיעורים, היא ראתה לתדהמתה שמישהו הוסיף משפט על הדף, ככל הנראה בזמן ההפסקה.

אני שונא חידות.

זה כבר עצבן אותה. היא כתבה מתחת בכעס:

אני לא יודעת מי או מה אתה, פולש חיצוני זר, אבל מילא לקרוא את מה שכתבתי, אין לך זכות להביע את דעתך על הכתוב. מצידי תאהב או תשנא את זה, אבל תשמור את זה בלב!

ג'יימס תהה לעצמו למה היא קוראת לו פולש חיצוני זר. דווקא שיעשע אותו ההתכתבות המוזרה הזו, והוא ניסה להבין איך משהי מצליחה לכתוב על הדף שנמצא אצלו בתיק. קסם.

אוקי, סליחה.

הוא חשב רגע, והוסיף:

יש לי חבר שאוהב חידות, אני אשאל אותו על זה.

כשלמחרת הילדה חזרה לכיתה - היא שוב השאירה את הדף על השולחן - היא ראתה שם:

אוקי, סליחה.

יש לי חבר שאוהב חידות, אני אשאל אותו על זה.

אז היא כתבה:

אוקי, תהנו, אבל קחו בחשבון שהחידה על הארי פוטר, אז אם לא קראתם…

וכעבור שעתיים, על הדף הופיע הכיתוב:

מי זה הארי פוטר? זה ספר?

כשהילדה ראתה את הכיתוב, כעבור עוד חצי שעה, היא נדהמה.

אתה צוחק.

ובמחשבה שנייה, אם הוא לא צוחק, היא ממילא תצטרך להסביר…

הארי פוטר זה ספר פנטזיה מאוד מאוד מאוד מוכר, הספר הכי נמכר בעולם אחרי התנ"ך, ולא יכול להיות שלא שמעת עליו.

ואפילו אם אתה לא צוחק עלי עכשיו, אז החבר ההוא שלך בטוח מכיר…

אחרי ארוחת צהריים, ג'יימס הוציא את הדף כדי לבדוק אם נכתב שם עוד משהו.

אתה צוחק.

הארי פוטר זה ספר פנטזיה מאוד מאוד מאוד מוכר, הספר הכי נמכר בעולם אחרי התנ"ך, ולא יכול להיות שלא שמעת עליו.

ואפילו אם אתה לא צוחק עלי עכשיו, אז החבר ההוא שלך בטוח מכיר…

ספר פנטזיה מוכר? הארי פוטר? מוזר. למה מישהו טורח בכלל לבדוק איזה ספר הכי נמכר? טוב, רמוס כנראה באמת מכיר אותו, וזו הוכחה שהבת הזו לומדת בהוגוורטס - היא יודעת שרמוס קורא המון. די ברור שהיא הבינה שהחבר שלו זה רמוס - טוב, איזה עוד חבר שאוהב חידות יש לו?

בערב, הוא ניגש אל רמוס.

"נתקלתי בחידה. רוצה לנסות אותה?" ג'יימס יצא מנקודת הנחה שלא יכול להיות שרמוס לא קרא את הספר הכי נמכר בעולם אחרי התנך.

"חידה?" עיניו של רמוס נצצו כמו כוכבים כשהרים את ראשו מהספר.

ג'יימס הושיט לו את הדף, שאותו קיפל כך שלא יראו את הדו שיח שאחרי כן.

הילדה הגיעה לכיתה. היא השאירה את הדף בכוונה בכיתה, וציפתה לראות תשובה לחידה, או בקשה לרמז, או משהו. והיא לא טעתה - הדף נראה כאילו מישהו קיפל אותו מתחת לחידה ואז ניסה ליישר בחזרה, ולמטה היה כתוב:

לא הצלחנו בכלל… אפשר רמז?

זו לא הייתה בעיה. היא ציטטה את הרמז מרידל איש חידה:

התשובה נמצאת בגוף השאלה.

התשובה נמצאת בגוף השאלה.

רמוס לופין היה רכון מעל לחידה וניסה להבין מה לכל הרוחות.

הוא תהה לעצמו האם מדובר באיזשהו אירוע היסטורי שהוא לא זוכר - אם קיים כזה בכלל - או שזה בכלל על ספר כלשהו שהוא לא קרא, וג'יימס שכח להזכיר את זה.

טבעו נסתר מאחרים… מזכיר לו משהו, לא? הרי טבעו שלו עצמו, של רמוס, נסתר מאחרים…

הוא הרים את ראשו בבת אחת מהדף. התשובה נמצאת בגוף השאלה. בחידות, לפעמים, התשובה רמוזה בחידה עצמה, למשל, באותיות הראשונות של הכמה מילים הראשונות. 

ר,ח,נ,ב. ממש לא. אולי באותיות של תחילת כל שורה…

רעות, מסיוט, וכמו, סוף.

לא יכול להיות.

זה צירוף מקרים.

כן, זה צירוף מקרים, זה העניין, הרי החידה לא יכולה להיות עליו.

רעות חזקה  נרקמה בשבילו… בשבילו, בשביל רמוס, הקונדסאים נעשו חברים…

מסיוט נבנתה האחווה מולו… כן, זה מתאים בדיוק, כי כל זה נבנה על גבי ה'בעיה הפרוותית' שלו…

וכמו שטבעו נסתר מאחרים - אכן, טבעו של רמוס נסתר מאחרים -

סוף תעלומה נמצא במסתורים - התשובה נמצאת בגוף השאלה. רעות, מסיוט, וכמו, סוף.

"ג'יימס,"

ג'יימס הסתובב אליו. "פתרת?" הוא שאל בשמחה.

"מאיפה הבאת את החידה הזאת?"

"מצאתי אותה." קולו נשמע קצת מתחמק.

"ואתה… יודע את הפיתרון שלה?"

"לא," השיב ג'יימס. "אני יודע רק את הרמז, ושהחידה היא על הספר 'הארי פוטר'. למה?"

"היא על איזה ספר?" שאל רמוס.

"'הארי פוטר. חשבתי שקראת אותו,"

"לא, לא קראתי. למה חשבת שקראתי?"

"כי זה הספר השני הנמכר בעולם…"

"הספר המה? מאיפה אתה יודע?"

"למה אתה שואל?" ג'יימס התחמק.

"תסתכל," אמר רמוס והניח מולו את החידה. "תנסה לפתור."

ג'יימס הרחיק מעליו את הדף. "אני שונא וגרוע בחידות. אתה יודע את זה."

רמוס נאנח. "התשובה נמצאת בגוף השאלה. תסתכל על הראשי תיבות של החידה."

"אה - ר, מ, ו, ס. רק רגע, מה?"

"עכשיו תנסה לפתור את החידה."

"זה מתאים בדיוק."

"בדיוק. עכשיו אני שואל, מאיפה הבאת את החידה הזאת?"

"אההה…" ג'יימס אמר, ואז יישר את הדף והראה לרמוס את כל הדו שיח. "אין לי מושג מי זו, ואיך זה הגיע לתיק שלי, אז אל תשאל בכלל."

לאחר דיון קצר עם רמוס, ג'יימס כתב בתחתית הדו שיח:

התשובה היא רמוס לופין?

הוא חיכה עד לאחרי ארוחת בוקר למחרת כדי לבדוק את הדף, ושם חכתה לו התשובה.

יפה! כל הכבוד!

הוא נדהם. אם עד אותו רגע הייתה אפשרות שהכוונה למישהו אחר, הנה היא נמוגה.

מי את?

מי את? הוא צוחק לה? הרי הדף מונח במקום שלה. חוץ מזה, למה הוא שואל פתאום עכשיו? ולמרות זאת, היא כתבה מתחת:

סופי קלארק.

את המצאת את החידה הזאת?

מה פתאום, היא מצוטטת מתוך רידל איש חידה. זה ספר חידות על הארי פוטר. כמו שאמרתי, הארי פוטר זה ספר מאוד מוכר.

"תן לי את הדף הזה רגע." אמר רמוס.

הוא הסתכל וקרא שוב את השיח, ואז הרים את העט שלו כדי לכתוב בעצמו לסופי הזו, כשסיריוס אמר,

"עלה על דעתכם שיכול להיות שהילדה הזו בכלל מוגלגית?"

"מה?"

רמוס וג'יימס הביטו לרגע בסיריוס בהפתעה, ואז ג'יימס אמר, "זה לא יכול להיות, איך היא יכלה להיכנס להוגוורטס?"

"חשבתי על זה. נניח שהדף בכלל מונח אצלה איפשהו. הדפים מעבירים את הכתוב מאחד לשני. בקסם של דפים תאומים."

"אז, אין לה דרך לדעת על רמוס!"

"גם על זה חשבתי. אולי היא בכלל מהעתיד. אולי הספר 'הארי פוטר' הוא ספר עלינו, אולי אנחנו נהיה מפורסמים יום אחד. ילדה מוגלגית תחשוב שזה סתם עוד ספר פנטזיה. והדפים מעבירים את המילים דרך מרחק השנים."

סיריוס, אתה גאון. אתה פותר חידות מעולה."

"אני בסך הכל מסתכל על הדברים מבחוץ."

"זה קסם נדיר," אמר רמוס והסתכל על הדף ביראה. "כמעט בלתי אפשרי לעשות את זה. אולי זה תעלול של דמבלדור."

ועל הדף איש עוד לא כתב דבר, והוא נשאר כמו שהוא - בדיוק כך:

רעות חזקה נרקמה בשבילו

מסיוט נבנתה האחווה מולו

וכמו שטבעו נסתר מאחרים

סוף תעלומה נמצא במסתורים.

זו אמורה להיות חידה?

כן

אני שונא חידות.

אני לא יודעת מי או מה אתה, פולש חיצוני זר, אבל מילא לקרוא את מה שכתבתי, אין לך זכות להביע את דעתך על הכתוב. מצידי תאהב או תשנא את זה, אבל תשמור את זה בלב!

אוקי, סליחה.

יש לי חבר שאוהב חידות, אני אשאל אותו על זה.

אוקי, תהנו, אבל קחו בחשבון שהחידה על הארי פוטר, אז אם לא קראתם…

מי זה הארי פוטר? זה ספר?

אתה צוחק.

הארי פוטר זה ספר פנטזיה מאוד מאוד מאוד מוכר, הספר הכי נמכר בעולם אחרי התנ"ך, ולא יכול להיות שלא שמעת עליו.

ואפילו אם אתה לא צוחק עלי עכשיו, אז החבר ההוא שלך בטוח מכיר…

לא הצלחנו בכלל… אפשר רמז?

התשובה נמצאת בגוף השאלה.

התשובה היא רמוס לופין?

יפה! כל הכבוד!

מי את?

סופי קלארק.

את המצאת את החידה הזאת?

מה פתאום, היא מצוטטת מתוך רידל איש חידה. זה ספר חידות על הארי פוטר. כמו שאמרתי, הארי פוטר זה ספר מאוד מוכר.

זה מוזר ויש מלא מה לתקן אבל תהנו.