אחרי הכל עדיין היה לה לב

זה היה לפני חצי שנה מאז הגיע הארי לבית הדרסלים,

דוד ורנון היה בעבודה,

דאדלי, שיחק במכוניות צעצוע שלו (יותר נכון שבר אותם)

ופטוניה האכילה את הארי בדייסה אפרורית בהבעה חמוצה,

'למה דווקא אלינו? למה לא לבית יתומים?',

אבל אז נזכרה במכתב שמישהו שקורא לעצמו 'אלבוס דמבלדור' 

כתב לה לפני חצי שנה,

'לגברת פטוניה דרסלי! שלום לך!

שמי הוא אלבוס דמבלדור,

 מנהל את בית- הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.

צר לי מאוד לבשר לך כי, אחותך לילי, וגיסך- ג'יימס

נרצחו על ידי קוסם אפל ומרושע ביותר,

בנם, הארי, הצליח לשרוד, קללתו של הקוסם חזרה אליו והארי ניצל,

הוא ניצל בזכות האהבה של אחותך, לילי, היא אהבה אותו עד שהקריבה את עצמה למענו,

 האהבה הזאת שומרת אותו עד גיל 17 או עד שהבית שלכם הוא יכנה כאת ביתו,

צר לי מאוד. 

                                                                        אלבוס דמבלדור'

כך היה כתוב, היא הביטה בילד העליז שישב בכיסא התינוק 

וניסה לאכול אך מעיף על עצמו חתיכות דייסה

פטוניה הזעיפה פנים וצעקה על הארי: "תינוק שכמותך! למה אתה שופך את הדייסה?"

 הארי הפסיק, ותלה, בפטוניה מבט עצוב, עיניו נמלאו דמעות,

נשמותיו נעשו מהירות, והוא התחיל לבכות, פטוניה גילגלה עיינה, 

והסתכלה על הארי, דחפה לו מוצץ לפה והביטה בו,

בעיניו הירוקות, פתאום, ללא אזהרה, עברה בראשה של פטוניה מלא זכרונות,

היא ולילי משחקות בכדור בגינה ליד מבוא ספינר,

"לילי! אלי! כל הכבוד לך!" "את זאת שטובה פה, טוני" ענתה לה לילי,

הינה שתיהן אוכלות ארוחת צהריים עם אביהם ואימם 

"בנות לכו לשטוף את הכלים," אמרה אימן, הם לקחו את הכלים ושטפו אותן ביחד,

מיד ליד, צוחקות, הינה הן משחקות שוב בגינה ליד מבוא ספינר, 

ולילי מרחפת מהנדנדה, ונוחתת ברכות על הקרקע, הינה סנייפ ולילי מדברים,

הנה היא מציצה במכתב שלילי קיבלה, הינה היא צועקת על לילי, והינה הן עומדות, בתנוחה קצת מוזרה,

ולילי מנסה בלי הרף לדבר עם פטוניה, הינה לילי חוזרת מבית הספר לחופשת הקיץ עם צפרדעים משוקולד,

ומציעה לפטוניה אחד, פטוניה בהתחלה מסרבת, ואז נכנעת,

ומגלה שזה טעים, והן די משלימות, אבל אז לילי צריכה לחזור להוגוורטס ופטוניה ממשיכה באנטי שלה,

הינה לילי והחבר שלה ג'יימס נפגשים איתה ועם וורנון, 

ואז הם מתחילים לצעוק על אחד השני והולכים כועסים, הינה החתונה של פטוניה וורנון,

הם אפילו לא הזמינו את הפוטרים, הינה הזמנה לחתונה של הפוטרים,

אבל היא וורנון לא מגיעים, הינה… הינה היא מובילה את גופתה של לילי וג'יימס בתוך ארון מעץ,

ושיירות של אנשים מסביבה, והינה היא מביטה בילד הקטן בעל העיניים הירוקות ,

שהשיב לה מבט תמה, לפתע פטוניה פרצה בבכי, כל מה שהסתירה בשנים האלה,

כל מה שחשבה שטוב שאחותה מתה, הכל היה שקר, 

היא אהבה מאוד את אחותה גם אם היא הייתה שונה.

הארי הסתכל על פטוניה ממררת בבכי ונגע בזרועה,

פטוניה הסתכלה עליו עדיין בוכה, והארי קם מהכיסא, וחיבק אותה חזק,

פטוניה הייתה המומה. 'אולי הילד הזה בכל אופן נורמלי?' היררה לבין עצמה,

'אדבר עם וורנון, אולי אנחנו לא צריכים להתעלל בו כל כך'.

ולפתע בלי ששמה לב, החזירה להארי חיבוק.

חיבוק אמיתי, כמו של אמא שאוהבת,"אתה תמיד תהיה האחיין שלי, הבן של אחותי,הארי פוטר"

היא סיימה ברגש, עינה זולגת.