שני קוסמים בבר אחד [מתורגם]

ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג ולג'יי אר אר טולקין.

"איפה הוא?" שאל את עצמו דמבלדור, והעיף מבט בשעונו הקטן עם הכוכבים במקום המספרים. "הוא כבר היה צריך להגיע עד עכשיו..."

בדיוק ברגע שהקוסם המפורסם אמר זאת לעצמו, נפתחה הדלת. הוא הציץ מעל למשקפיו וראה דמות נכנסת לפאב. הדמות התקרבה אל דמבלדור ונעמדה מולו. זה היה כמו להסתכל במראה. מול המכשף הזקן עמד אדם בערך באותו גיל עם זקן ארוך לא פחות. ברור שגם הוא קוסם- ואגדה בפני עצמה.

"הנה אתה," קרא דמבלדור והקיש על שעונו. "עוד כמה דקות והיית מאחר."

הקוסם השני הרים את כובעו כדי שיוכל להסתכל בעיניו של מנהל הוגוורטס.

"קוסם אף פעם לא מאחר, אלבוס דמבלדור," הוא אמר. "הוא גם לא מקדים. הוא מגיע בדיוק מתי שהוא מתכוון להגיע."

אכן, גנדלף, אכן כן!" דמבלדור חייך אל חברו הוותיק. "עכשיו אוכל לקנות לך משקה?"

"ואז אמרתי ככה: 'הארי, הכנסת את שמך לתוך גביע האש?'" דמבלדור שיהק. "אמרתי לו את זה בנחת, כמובן."

הו כן, אלבוס!" גנדלף ציחקק. "אני בהחלט יכול לדמיין אותך שואל את התלמיד שלך שאלה כזאת ברוגע!"

שני הקוסמים הזקנים גיחכו ולקחו עוד לגימה מהמשקאות שלהם. הם נהנו מחצי הליטר שלהם אחד בחברת השני, כמו כל החברים הטובים לשתייה.

"אז זה נכון שהשארת את התלמידים שלך לשמור על בית הספר מפני וולד- כלומר, מפני אתה יודע מי ואוכלי המוות שלו?"

"קרא לו וולדמורט, ידידי הותיק!" דמבלדור חייך. "וכן, זו אמת! השארתי את בטיחות בית הספר בידיים טובות עם התלמידים שלי לדעתך?"

"באמת?" גנדלף הרים גבה. "יכולת לתת לי לעשות את זה! אם אוכלי מוות היו מנסים להיכנס להוגוורטס, הייתי עומד שם ואומר 'עבור לא תעבור!'"

הקוסמים הזקנים צחקו בלבביות, נקשו בכוסותיהם ושתו עוד מהמשקאות שלהם.

"מה עם האבן המכושפת הזאת שהייתה לך פעם בבית הספר?" שאל גנדלף. "האם היא הייתה חזקה כמו הטבעת הכל יכולה שאיתה נאלצתי להתמודד?"

"הו, כן. עוצמתית בדיוק כמו הטבעת שלך. אולי אפילו יותר..."

"בגלל זה היית צריך להשמיד אותה, נכון? כמו שאני וחבריי היינו צריכים להשמיד את הטבעת."

"למעשה, זה רק מה שאמרתי להארי פוטר שאני אעשה עם האבן..." דמבלדור חייך. "אבל בעצם שמרתי אותה לעצמי."

גנדלף מצמץ החוסר אמון כששמע את דברי חברו. "שמרת אותה לעצמך?"

"כמובן! איך חשבת שהצלחתי לחיות כל כך הרבה זמן כמוך, זקן? אין סיכוי שאוכל להרוס משהו יקר ערך כמו זה."

עדיין מחייך, דמבלדור הכניס את ידו אל כיסו- כדי לשלוף אבן מסוימת אדומה כדם. הוא קם מהשולחן והרים אותה אל מול פניו של גנדלף, נהנה מהמבט ההמום על פניו של חברו הקוסם.

"אז זו אבן החכמים?" מלמל גנדלף.

"היא נקראת אבן החכמים." אמר דמבלדור.

"ואתה אמרת שאתה לקחת אותה בשביל להרוס אותה... אבל בעצם שמרת אותה לעצמך?"

"לבסוף כן! למה לא?! למה שלא אשמור את זה?" החיוך על פניו של דמבלדור התרחב כשהביט על האבן שבידו.

גנדלף הזעיף את פניו. האופן שבו דמבלדור נשמע בזמן שהאבן הייתה בידו היה בדיוק כמו בילבו בזמן שהייתה ברשותו הטבעת האחת. הוא הרגיש שהוא חייב לשמור על חברו לפני שיסיים מושחת כמו גולום.

"אני חושב שאתה צריך לתת לי את האבן הזו..."

"אין סיכוי!" סינן דמבלדור כשהוא אוחז באבן בזמן שהסתכל בזעף לעבר גנדלף. "למה לי לתת לך את זה? אתה רוצה את זה לעצמך!"

"אלבוס דמבלדור!" התפוצץ גנדלף. "אל תעשה ממני איזה יוצר של טריקים זולים!"

כל עיני צוות הבר והלקוחות נפלו על שני הקוסמים האגדיים כשהאחד שאג לעבר השני.

"אני לא מנסה לשדוד אותך!" שאג גנדלף- ולפתע פניו התרככו יחד עם הטון שלו. "אני מנסה לעזור לך..."

דמבלדור בהה בו. גנדלף השתמש עליו באותו שידול בו השתמש עם בילבו כדי לגרום להוביט למסור את הטבעת. הוא הביט באבן שבידו האחת- לפני שעשה את הצעד הבא שלו...

"מטומטם!"

פיצוץ של קסם פרץ מהשרביט של דמבלדור שהוא הוציא בידו השנייה. גנדלף חסם אותו במהירות עם המטה שלו. שני הקוסמים המשיכו לדו-קרב בקרבות אינטנסיביים שבערו מהאלכוהול ששניהם הפילו.

"הו לא! השניים האלה שוב נלחמים!" יבב הברמן כשהתחמק מהעין. "לא הייתי צריך לתת להם להיכנס לפאב שלי! הייתי צריך לדעת שהם יתחילו להסתבך ברגע שהם ישתו חצי ליטר- בדיוק כמו שהם עשו בפעם הקודמת!"