לוקוד ושות': הרוח שמעבר

לוסי

"אנתוני לוקווד!" צעקתי "בוא לפה מייד!"

אבל לחמור האנוכי זה לא הזיז.

"לוקווד! אנחנו מאחרים!"

תגובה עמומה נשמעה מלמעלה.

"אלוהים, לא מעניין אותי הבושם המטומטם או העניבה האידיוטית. בוא לפה עכשיו או שאני יוצאת לבד, ולא אכפת לי מה פיטס יגידו!"

סוף סוף הוא הואיל. ככה זה כשמדובר במוניטין שלו.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אז היי. אני לוסי קרלייל.

בטח זוכרים אותי, נכון? למרות שעבר קצת זמן.

לא השתנה הרבה - עוד תקועים, אבל הפעם רק מקבלים עסקים מזדמנים ונמוכים.
כי - לא משנה איך תעוותו את האמת - הזדקנו.

אני זוכרת שלפני חודש קיבלנו את ההזמנה.

זה היה בערב, ואנתוני היה במקלחת.
אני השתעשעתי ברעיון של לקחת את הכסף ולברוח - היה פיצוץ ענקי בינינו לפני זה.

ואז שמעתי נקישות.
קטנות, כמו נעל ממוסמרת.
קטנות, כמו קנה רובה ציד המכה על הרצפה.
קטנות, כמו רוח חיזיון משחרת לטרף.

הכנתי את פצצות המלח, והתקדמתי באיטיות לכיוון דלת הכניסה.

למרבה ההפתעה, מכתב יצא מהחריץ של הדלת.

הנכם מוזמנים לחגיגות העשור בפיטס, בשעה 19:00.
הגיעו ללא כלי נשק כלשהם.
חובה לבוש רשמי.
על החתום,

ליאונרדו פיטס.

ואז שמעתי את הקולות.

הפרק הקודם