הבת שלו...

(כעבור כמה זמן...)

לילי פקחה את עיניה... עוד יום רגיל מתחיל, אך לפתע נזכרה...

היום היא הולכת בפעם הראשונה בחייה להוגוורטס!

היא זינקה בהתרגשות ממיטתה, התארגנה ויצאה למטבח בצווחות "אמאא! היום... אני... הולכת להוגוורטס והוווו!"

ג'יני חייכה "כן, חמודה, קדימה ארוחת הבוקר שלך מוכנה, אכלי אותה ונצא לדרך"

לילי הנרגשת אכלה את ארוחת הבוקר שלה במהירות ובסיום הארוחה קראה לאחיה "ג'יימס, אלבוס, אתם באים?"

"כן, אנחנו באים" נשמע קולם של אחיה ממעלה המדרגות, והם הגיעו תוך שניות עם מזוודותיהם.

"יאללה, תזדרזו, אני רוצה להגיע כברר!" אמרה לילי כשאחיה אכלו את ארוחתם.

"חננה" סיננו אחיה וצחקקו...

לאחר שסיימו את ארוחת הבוקר ואת ההתארגנות, הארי הגיע, אחז בידם של ג'יני וילדיו ויחד הם התעתקו למעבר שמוביל לרציף 9 ושלושה רבעים.

לילי התחילה להרגיש מעט לחוצה וחוששת, אם היא לא תצליח בלימודיה? אם לא תהיה בבית שהיא רוצה? אם לא תמצא חברים? ועוד הרבה אם ואם...

לאחר כה דקות של ציפייה מתוחה הגיעה הרכבת לרציף, "אההה" צווחה לילי בהתרגשות "היא הגיעה!"

לילי נפרדה בנשיקות ובחיבוקים מהוריה, לקחה את המזוודה ועלתה על הרכבת.

היא נופפה לג'יני ולהארי בחלון וצעקה "אני אשלח לכם ינשופים, מלא!"

הרכבת פנתה בעיקול ולילי כבר לא יכלה לראות את הוריה, היא עזבה את החלון ופנתה לחפש לעצמה מקום ישיבה.

'אוף! אני צריכה למצוא את הוגו1 היא חשבה לעצמה וצווחה כשמישהו קפץ עליה, היא הסתובבה ו...

"הוגו!!!" היא צווחה בהתרגשות וחיבקה אותו "אתה לא מבין כמה חיכיתי לך! איזה מזל שאתה פה!"

"יאללה, את באה למצוא קרון?" שאל הוגו.

"בטח" השיבה לו לילי והם פסעו במסדרון וחיפשו קרון שיש בו מקום לשניהם.

הם הלכו במשך שתי דקות במסדרון הארוך, עד שלבסוף מצאו להם קרון בקצה המסדרון.

הם נכנסו לקרון וראו שיושבים שם שני ילדים, בן ובת.

הילדה הייתה בלונדינית עם עיניי דבש, היא הייתה רזה, בגובה ממוצע.

הילד היה בעל שיער חום, עם עיניים בצבע חום בהיר, הוא היה גבוה ורזה.

"היי" פתחה לילי "איך קוראים לכם?"

"אני אוליבר" אמר הילד ולחץ את ידו של הוגו בחום.

"אני איימי" אמרה הילדה וחייכה "מה שמכם?"

"אני לילי" אמרה לילי "ושמו הוא הוגו"

"אתם תלמידי שנה ראשונה נכון?" שאלה איימי

"כן, בטח!" השיבה לילי "אני בטוחה שרואים מכך שאני מתרגשת בטירוף!"

כולם צחקקו "כן, מאוד רואים" אמר אוליבר וחייך "גם אני מתרגש מאוד"

וכך הם צחקקו ופטפטו בכל מהלך הנסיעה עד שלבסוף הרכבת נעצרה והם שמעו את כולם מתחילים לקום וללכת לקראת דלת היציאה.

"אההה" צווחה לילי וקפצה בהתרגשות "הגענו!"

לילי כבר לא חששה, היא הכירה לה חברים חדשים, והיא הייתה בטוחה שהכל יהיה טוב בהוגוורטס.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

והווו סוף סוף סיימתי!

סליחה שלקח לי מלאא זמן, פשוט לאחותי יש עוד מעט בת מצווש, אז אני עובדת על סרט ממש ממש חשוב ואני בקושי מוצאת זמן לשבת על הכתיבה של הפאנפיק...

יאללה בעז"ה הפרק הבא יהיה יותר מהיר...

תגובותת פליז!

הפרק הקודם		הפרק הבא