יומו של חתול- מתוך סדרת "אפוקליפסה"

חתול שכב על מיטתו. טירת קרסטומנסי הייתה גדולה מידי לטעמו.
החדרים היו ענקיים. והמזדרונות אפילו יותר. והמקלחת, בואו לא נדבר עליה, מרצפות יפיפיות, קצף, גודל של בריכה, מטורף. עיטורי כסף, המקום הזה פשוט ענקי. אני לא מבין למה גוונדלין לא סובלת את דוד שלנו. הוא נחמד. היא כל הזמן עם המורה הזה שלה, מנסה להפיל את קרסטומנסי. קרסטומנסי הוא אדם טוב. הוא תמיד עזר לנו. ורק מטומטמים כמו אותי חושבים שהוא רשע, והמורה הנוכל שלה. אבל-- אני תמיד נגרר. לא משנה מה. וזה מעצבן אותי מאוד. מה אני אעשה?
לפעמים אני בטעות אפילו נגרר אחריה, אחרי זה, במקלחת אני מתבייש בעצמי, למה שאני אעזור לה? קרסטומנסי נחמד אלינו! אבל אני לא מסוגל לסרב לה. היא גידלה אותי.
היא מכשפה מאוד מוכשרת הלוואי היתי כמוה. אבל לעומת זאת- דיי! אני צריך לחשוב! אני לא יכול להמשיך לעזור לה, זה רק פוגע, וקרסטומנסי יודע את זה. אני לא יכול להגיד לה את זה בפרצוף.
אווףף. החיים האלה מסובכים מידי. ועוד קרסטומנסי הוסיף על זה שהוא סיפר לי על זה שיש לי תשע נשמות. וגוונדלין גנבה לי איזה חמש. ממש נמאס לי. הלוואי הייתי נעלם.
"חתול? אתה פה?" שמעתי את גוונדלין ושתקתי, מה אני אענה לה? "חתול?" היא דפקה בדלת של המקלחת, עדיין הייתי בשקט. "טוב. אם 'תה צריך אותי אני הולכת להשיג קשקשי דרקון. אבל אם אתה מגלה אותי, אני ארצח אותך"
אני בטוח שהיא באמת תרצח אותי. אין גבול לאכזריות שלה.
נמאס לי ממנה. זהו. אני לא אקשיב לה יותר. אני יודע שאני מסוגל. יצאתי מהמקלחת.והתעטפתי במגבת.
ולבשתי בגדים, ושניה לפני שיצאתי מהדלת. הופיע שער מעולם אחר. כן. זה יפתיע אתכם. אבל עדיין לא התמודדתי עם דברים כאלה עדיין.
אז נבהלתי ונפלתי על הרצפה. מהשער יצא ילד "אריק. אנחנו צריכים אותך איתנו. כי לא נצליח לנצח אותו אף פעם, היי, אני טד לונגבוטום. נעים להכיר"
הוא משך אותי לתוך השער ולפני שהבנתי מה קרה נוצרתי בעולם אחר.
העולם הזה היה מלא ביצורי מרחפים ושחורים. "מ-מה זה?"

"נסביר עוד מעט. צריך לזוז" טד משך אותי ורצנו, אני המום כמובן. לא מבין מה קורה כאן. לפני רגע התקלחתי ובום אני נוצר פה? וואו. המשכתי לרוץ עד שהגענו לכביש ושם טד שכב עליו. והוא נפתח. הוא נפל וקפצתי אחריו. והשער נסגר מאחורינו, נפלתי על חול רך, החול היה צהוב כמו פירורי זהב. והרחתי אותו. היה לו ריח טוב, ואז התהפכתי, "אז אתה יכול להסביר לי?"
"כן. לפני 15 שנה" טד אמר "היה קוסם אחד, שעשה שיקוי מיוחד וערבב שם דברים מעולמות שונים. טבעת, שיקוי חסין אש, קרן פאון, והכי חשוב. אחת הנשמות של קרסטומנסי" "מה?" פלטתי, "איך אתם מכירים את קרסטומנסי?"
"הוא פגש אותנו באחד ממסעותיו כילד. אפשר להמשיך?"
בלעתי את רוקי "כן."
"יפה. אז אחרי שהוא ערבב הקול הוא לחש "בריסינגר" וזרק לבפנים את השאריות של שרביט הבכור, "אבדה קדברה!" הוא צעק. ואז בכל מיני מקומות נפתחו שערים. ושואבי הנשמות יצאו, דרקונים, פיות, הרבה דברים. ואחנו המחתרת מנסים להציל ולאתר את אותו קוסם."
"יפה. אז רוצים להכיר את עצמכם?"
"אני טד לוגנבוטום, זה דוריאן, וזה.. נסיך האבן, ואחרון חביב, אתה, חתול. אנחנו צריכים אותך בגלל התשע נשמות שלך. ואתה גם משמש לנו כפיתיון-"
"מה?"
"כלום"
"אמרת שאני משמש אותכם לפיתיון? איזה מין פיתיון??"
"אמ-"
לפתע נשמעה רעידת אדמה
טד חייך.

----

אשמח לתגובות!!

הפרק הבא שבוע הבא