אחותו של פוטר

נ.מ ליל פולדר

פעם, בעולם של קסם ופלא, של אנשים טובים (אבל גם רעים), הייתה נערה צעירה, בת 10, עוד יומיים 11, בשם ליל היא גרה בבית ע נ ק. ליל היתה חכמה מאוד, ותמיד קיבלה כל מה שרק רצתה. אבל ליל לא הרגישה הכי טוב בבית שלה. היא אף פעם לא הרגישה שייכת, ותמיד ההורים שלה העדיפו את אחיה על פניה, למרות שליל הייתה ילדה טובת לב, שעשתה רק טוב, ולא היתה פוגעת בזבוב, משפחתה לא אהבה אותה, וגם טרחה לומר לה את זה. היה נדמה שהם נותנים לה כל מה שהיא רוצה, לא מאהבה, אלא כי הוכרחו. 

יום אחד, שמעה ליל את הוריה מדברים. "זה לא יכול להמשיך ככה! נמאס לי ממנה לחלוטין!" שמעה את אביה, איימוס אומר. ליבה של ליל נצבט. היא ידעה שהיא הבת היחידה במשחה, ולכן הוא וודאי מדבר עליה. אבל למה? מה היא עשתה?! היא חיכתה לשמוע את תגובת אמה, פיאנו. "אני יודעת שהיא קצת מעצבנת, אבל היא משתדלת לא להזיק לאף אחד! נכון, היא באמת מבקשת המון, ואנחנו ניתן לה, כי זה מה שהאיש הזקן והמוזר אמר!" היא ענתה לו. "ואת אולי יכולה להסביר לי, למה אנחנו מבזבזים את כל הכסף שלנו על ילדה לא שלנו?" רגע, מה? ליל התנשפה. אני לא הילדה שלהם? יש לי הורים אחרים? אולי יותר נחמדים? "טוב, נמאס לי, תפסיק לדבר עליה כך, היא עוד תשמע אותך" אמרה בשקט פיאנו. הם יצאו מהחדר בשקט, וליל ברחה החוצה, מרגישה שהכל השתנה.

נ.מ הארי פוטר

הארי הקטן, בן ה10 היה, טוב, בודד. וראוי לציין שזה בכלל לא הגיע לו. הוא סבל מאוד, מדודים מפחידים, ששנאו אותו בכל ליבם, ושהדבר הכי אהוב עליהם ביום, וגם בלילה היה להרביץ ולהעליב את הארי. אבל זה לא רק זה, כי גם בביהס הוא היה בודד. כל הילדים התרחקו ממנו, כי פחדו מבן דודו, דדלי, ילד שמן מאוד, שנראה כמו חזיר, וגם התחביב שלו היה להרביץ להארי.

אבל הארי היה בטוח שיום אחד יקרה משהו שישנה את הכל, והוא כבר לא יצטרך להיות בודד כל כך. חבל שלא ידע שהוא צדק, אבל זה יקרה רק עוד שנה בלבד, כשיהיה כבר בן 11.

נ.מ מיילדת בית חולים על שם הקדוש מנגו (כרגע אין לה שם, אז נקרא לה "מ")

אין יום בחייה, שבו הצטערה על מה שקרה לפני 10 שנים ו11 חודשים. וכן, היא ספרה את הזמן.

רק בשביל מי שלא יודע מה קרה אז, אומר שלילי וגיימס היגיעו לבית החולים, מצפים לילדה ראשונה. באותו הזמן, מ היתה המיילדת האחראית. הם הגיעו אליה, גיימס מחייך וצוחק, ולילי צועקת מכאבים. היא יילדה אותה, ועשתה זאת בהצלחה מרובה. לא קרה שום נזק. ואז, היא עשתה את הדבר שעליו היא מתחרטת כבר שנים רבות. היא אמרה לגיימס ולילי, והיא זוכרת מילה במילה: "אני מצטערת לבשר לכם.... אבל ביתכם לא שרדה" ההלם על פניהם נעלם, והם התחילו לבכות. חשבתי שזה לא ייגמר לעולם, אבל טוב, הם התאוששו, אני מניחה. אבל מאותו היום, לא עבר יום שבו לא התחרטתי, ורציתי לספר להם, שזאת אני. אני היא שלקחה את ביתם הקטנה, ונתתי אותה לאימוץ, אצל אחותי, שלא זכתה לילדים.

אני יודעת שזה מרושע מצידי, אבל לילי לא נפגעה, ויכלה להביא לעולם עוד ילדים. ואכן, שנה לאחר מכן, הם הגיעו פעם נוספת, עוד הפעם גיימס צוחק ומחייך, גם אם נראה טיפלה עצוב, ולילי צורחת מכאבים.

נולד להם ילד נוסף. הארי פוטר. 

שנה לאחר מכן, הם נהרגו. זה הופיע בכל העיתונים. אומנם גם הלורד וולדרמורט נהרג, אבל לא יכולתי לסלוח לעצמי. לא יכולתי לסלוח לי, על כך שלילי וגיימס פוטר, נהרגו במחשבה שביתם הבכורה, נהרגה בלידתה, למרות שעודנה חיה וקיימת, במקום אחר, במשפחה מלאה בבנים, עם שם חדש, ליל פולדר