בלתי נפרדים

-1 בספטמבר

אני חושב שאני מוכן להתחיל את שנת הלימודים הראשונה שלי בהוגוורטס. כן.. כן, אני יודע שכן. ומה אם הם יגלו?.. 

אני לא מסוגל עם הקולות האלה בראש.. יהיה בסדר, רמוס.. תחשוב טוב - יהיה טוב! יהיו חברים, ויהיו עוד ילדים כמוני.. טוב, לא בדיוק כמוני.. כל כך קשה להיות אדם זאב. אני מרגיש כמו מפלצת. מי ירצה להיות חבר של מפלצת? אני מקווה שלפחות שם יקבלו אותי כמו שאני.. קשרתי את העניבה שלי, אני, אבא, ואמא הגענו אל הרציף, ועברנו דרך הקיר. ״אני מאוד גאים בך, רמוס מתוק!״ אמא אמרה ונישקה אותי על המצח. ״אתה תהיה קוסם מציון.״ אבא אמר וחיבק אותי. ומה אם אני לא אהיה קוסם מצוין?.. ומה אם לא יהיו לי חברים?.. מרוב הלחץ, התחלתי לבכות. והדמעות מילאו את פניי. ״אל תבכה, מותק!״ אמא אמרה וליטפה את הלחי שלי. ״אבל מה אם..״ אמרתי בלחש, וסימנתי לשניהם לבוא קרוב כדי שאף אחד לא ישמע. ״ומה אם הם יגלו שאני איש זאב?״ שאלתי ברעד. ״כל עוד תתרחק מהירח המלא, יהיה בסדר..״ אבא הרגיע. הרכבת עמדה לצאת. הם העלו אותי לרכבת, ונפרדתי מהם לשלום. כולי מפוחד עובר בין הקרונות.. עד שבקרון אחד, פגשתי מישהו. ״היי, ילד! אתה לבד כאן?״ הוא שאל ופנה אליי. הילד היה עם משקפיים, היה לו שיער שחור מפוזר, ועיניים חומות. מול הילד, ישב ילד נמוך עם שיער שטני-חום, וליד הילד, ישב ילד עם קארה שחור, עיניים שחורות, והוא נראה פשוט מדהים. הוא חייך אליי.. לחיי נהיו אדומות ברגע, ונסיתי להסתיר את הפרצוף האדום שלי ממנו. מי זה הילד החמוד הזה? 

 ״אני סריוס בלק, דרך אגב!״ הוא פנה אליי. התקרבתי אליו מעט, הגוף שלי רעד.. לפתע, התחלתי להרגיש משהו שונה.. כאילו.. איך אני מסביר את זה?.. הרגשה של בית, של רעד. טוב.. הרגשתי שהדופק שלי עולה, ושהבטן שלי עשתה היפוכים מוזרים.. ושאני מסמיק, שוב פעם! ״א-אני רמוס לופין..״ אמרתי והתיישבתי מולו. ״אני ג׳יימס פוטר,״ אמר הילד עם המשקפיים. ״אני פיטר פטיגרו.״ אמר הילד עם השיער השטני-חום. ״נעים להכיר, רמוס לופין.״ סיריוס חייך אליי שוב. ההרגשה הזאת התחזקה.. רגע, אבל מה זה אומר עליי בעצם? שאני.. גיי? כי אני בחיים לא באמת התאהבתי! ובחיי, מי מתאהב בשלוש שניות של קשר עין?.. פתאום הרגשתי כאילו משהו חוסם לי את הגרון, והרגליים שלי נהפכו לג׳לי. נהייתי רך יותר. ״באיזה בית אתה חושב שתהיה, רמוס?״ הוא שאל. ״אולי.. הפלפאף.. או-לא! בעצם גריפינדור.. אני גריפינדור.״ עניתי. סיריוס ואני הבטנו זה בזה בהתעניינות. ״מגניב.״ הוא אמר והסתכל עמוק בתוך עיניי. ״אני לא רוצה להיות סלית׳רין!!״ ג׳יימס אמר פתאום. ״הם כאלה רעים..״ הוא המשיך. ״אתה יודע שכל המשפחה שלי בסתלית׳רין, נכון ג׳יימס?״ סיריוס שאל אותו. פתאום, הוא הביט בו במבט מתנצל. ״אני פשוט לא מתחבר לבית הזה.״ הוא אמר וסגר את פיו מהר. ״אני גם רוצה גריפינדור.״ פיטר אמר. 

-בהוגוורטס

הכל היה מושלם. האולם אוכל היה מדהים, הנרות שעפו על התקרה היו מדהימים, וסיריוס. כן, כן.. התחושות המוזרות והלא שגרתיות שלי כלפיי משהו בסיריוס לא לגמרי עברו. ״תראה את זה!״ סיריוס אמר לי ובהה בתקרה בהתלהבות. ״זה מדהים.״ אמרתי והבטתי על התקרה. ״אתה ממש נחמד, אתה יודע?״ סיריוס אמר. נראה לי ששחכתי איך לדבר לרגע. ״גם אתה!״ עניתי בחיוך. הוא הסמיק מעט.. לא ידעתי איך להרגיש לגבי זה.. ״היה מאוד כיף להכיר אותך, ואת ג׳יימס, ואת פיטר..״ הוספתי. ״גם לי היה מאוד כיף להכיר אותך.״ הוא חייך. ״וואו! הנה מצנפת המיון!!״ ג׳יימס קפץ באושר. ״נכון..״ סיריוס אמר בפחד. ״מה קרה סיריוס?״ שאלתי. ״אני מפחד שאני אשובץ לסלית׳רין..״ הוא אמר ועיניו התמלאו דמעות. ״אבל אתה לא.״ לא יכולתי לעצור את עצמי מלנסות להרגיע אותו. ״תקשיב.. אתה לא תהיה כי אתה לא כמוהם.״ הסתכלתי בעיניו, כמעט הזעתי מהקשר עין העמוק שלנו. ״אתה גריפינדור.״ אמרתי. ״אני בטוח בזה.״ חייכנו זה לזה. ״בוא נהיה חברים.״ סיריוס אמר בחיוך ענק והושיט את ידו. ״הכי טובים.״ לחצתי את ידו, והלב שלי התפוצץ מרוב אושר. ״איזה כיף שיש חברים כמוך, רמוס!״ ״סיריוס בלק!״ פרופסור מקגונגל קראה. ״אתה תהיה בסדר.״ לחשתי לו בחיוך. הוא הלך, והעיף בי מבט לרגע. ״איזה מתח..״ ג׳יימס לחש לי ולפיטר, ושנינו צחקנו בשקט. המצנפת שתקה לרגע ורק זזה על ראשו. ״גריפינדור!״ היא צעקה. וכל שולחן גריפינדור קרא באושר ומחר כפיים. כמובן שגם אני, ג׳יימס, ופיטר מחאנו לו כפיים. אני וסיריוס הבטנו שוב זה בזה. ואז הגיע תורי לעלות. ישבתי את הכיסא, בזמן שכל האולם + סיריוס בהה בי. ״האא!״ המצנפת קראה ונבהלתי כשהיא התחילה לזוז. ״ללא ספק לב טוב.. אבל אומץ ויושרה.. אני יודע לאיפה אתה שייך.. גריפינדור!!״ כולם מחאו כפיים ורצתי לשולחן של גריפינדור. ישבתי ליד סיריוס. ״אתה רואה?״ חייכתי אליו. ״אתה שייך לגריפינדור.״ הוא הביט בי בחיוך רחב. ״אני מאושר שאנחנו באותו בית רמוס.. איזה כיף שיש לי מישהו שיהיה איתי חוץ מג׳יימס ופיטר.״ חייכנו זה לזה, שוב! ושוב הרגשתי את ההרגשה הזאת מתחילה לעלות לי בבטן. 

-ואז ידעתי. ידעתי שזה היה הרגע שבו התאהבתי.

		הפרק הבא