ההורים שפעם היו לו..

״בוקר טוב, הארי..״ לילי ניסתה להעיר את התינוק שלה, הארי. להארי, היו עיניים ירוקות וגדולות, שיער מפוזר ושחור, ותמיד חיוך גדול על הפנים.

הוא פתח את עיניו לרגע, ואחרי שניה סגר אותן שוב וחזר לישון. ״אוף.. ג׳יימי!!״ היא התייאשה וקראה לבעלה. ״מה העניין?״ ג׳יימס נכנס לתוך החדר.

״הוא לא מתעורר!״ לילי אמרה בייאוש. ג׳יימס רכן לעברו. ״הארי.. חמודי, זמן להתעורר..״ הארי פתח את עיניו, והסתכל על אבא שלו בחיוך מאוזן לאוזן.

ג׳יימס הרים אותו על ידיו, והביא אותו אל הסלון. ״אתה תשב פה..״ הוא אמר והושיב אותו על הכיסא שלו ליד השולחן. ״ואבא יכין לך ארוחת בוקר.״ הוא אמר בחיוך והלך

למטבח, שהיה מאחורה. לפוטרים, היה בית ענקי. עם מדרגות, ועם סלון עצום. אפילו החדר של הארי היה ענקי, למרות שהיה בן שנה. בקצה השולחן, הארי שם לב לשרביט של ג׳יימס.

הוא ניסה להגיע אליו עם הידיים, ולא הצליח. הוא ממש רצה לדעת מה זה הדבר החדש הזה שהוא ראה, אז הוא נעמד, רכן קדימה, ותפס את השרביט. הוא צחקק מההצלחה שלו.

לפתע, הוא נזכר מה לילי וג׳יימס תמיד עושים עם השרביט שלהם, ורצה גם לנסות. הוא לקח את השרביט וכיוון אותו לקדימה, לאדן החלון, שם היה אגרטל ואת הקישוט שלילי וג׳יימס קנו מירח הדבש שלהם.

הוא הניף בשרביט, ופתאום טראח!! 

האגרטל התנפץ לחתיכות מול הארי הנחרד.

״אהההה!!״ הארי צרח והתחיל לבכות.

לילי וג׳יימס רצו לסלון בבהלה, ושמו לב לאגרטל השבור.

״אוי!״ לילי צווחה מהלם, ואז הלכה לעבר הארי.

״מתוק שלי.. לא לבכות, חמוד..״

היא הרימה אותו ונישקה אותו, בזמן שג׳יימס מנסה לסדר את חתיכות הזכוכית הקטנות.

״איך זה קרה?״ היא שאלה אותו.

״טוב.. יכול להיות שאתמול הייתי ממש עייף ובטעות הנחתי את השרביט שלי על השולחן..״ הוא הסביר, והוא הגיבה בפרצוף זועף. ״אז יכול להיות שהוא 

רצה לחקור את זה ו-מותק, תראי!!״ הוא עצר לפתע. ״הקישוט שלנו מירח הדבש לא נפגע!!״ הוא אמר באושר. ״אני הולכת עם הארי לחדר, אנסה להרגיע אותו..״ היא גלגלה לעברו עיניים והלכה.

״אתה תינוק סקרן הארי, אתה סקרן מידי.״ היא אמרה לו בחיוך. ״אמא!״ הארי קרא. ״מה?״ היא ענתה בחיוך, ואחרי שלוש שניות הוא משך בשיערה בחוזקה. ״אחחח!!״ היא פלטה מכאב.

״אנחנו לא עושים ככה, הארי!״ היא ניסתה להסביר בטון כועס.

״המממפ!״ הארי מילמל בכעס. ולילי, שלא הייתה יכולה לכעוס לדקה על התינוק שלה, הרימה אותו, ונישקה אותו על המצח.

-פעם ראשונה שאני כותבת סגנון כזה, ולא הייתי בטוחה עד הסוף אם זה קומדיה או לא.. אז סליחה אם טעיתי3>-