המכתב

הארי היקר, אני כותב לך קצת בפחד. אני יודע שזה יכול להפתיע אותך שאני, דראקו מאלפוי, כותב לך, אבל לא היה לי את האומץ להגיד לך את זה פנים מול פנים..

אני אוהב אותך, הארי פוטר.

וזה לא סתם ׳אני אוהב אותך׳ שחברים אומרים אחד לשני..

אני מתכוון לזה שאני מאוהב בך.

כן, כן.. קראת נכון, אני הומו. אני לא מצפה גם ממך לצאת מהארון מולי, זה ממש לא משהו שתצטרך לעשות, אבל החלטתי שכל עוד אנחנו אויבים מושבעים, אני כבר לא יכול להתמודד

עם הדבר הזה ולשנוא אותך עם כל הרגשות האלה. מהרגע הראשון, שהגענו להוגוורטס, ופניתי אלייך ב״אז זה נכון, הארי פוטר בא להוגוורטס!״ ידעתי שגרמת

לי להרגיש משהו.

אבל כמובן שאחרי זה, כולם היו חייבים להתערב ולהפוך אותנו

לאויבים.

אני אף פעם לא באמת נסיתי לגרום למשהו כזה.

אני חושב שאתה מתוק. אתה חמוד, אתה יפה, אתה אמיץ, אתה כל מה שיש לי.

אני יודע מה אתה חושב.. אני חלק מהסיבה לכך שאתה שונא אותי, אבל יש לי הסבר..

אתה מכיר את המשפט הזה שמי שרב מאוהב? אז זה מה שקרה, אני רק רציתי שתשים לב אליי בירידות ובהצקות שלי.

אבל כמו תמיד, חברים שלך אמרו לי ״מאלפוי! תסתום את הפה!״ וזה איכזב אותי. מאוד איכזב אותי.

אתה יודע, ב1 בספטמבר, שהודיעו לי שהארי פוטר המפורסם בא להוגוורטס, התרגשתי מאוד.

רציתי להכיר אותך, ולהיות חבר שלך, אבל.. עכשיו אני יודע שבחיים לא תהיה לי הזדמנות כזאת.

אתה זוכר איך בשנה השניה דובי תמיד דאג להזכיר את העובדה שאתה הוא הארי פוטר המפורסם? הגדול? האמיץ? הנועז? ככה תיארתי לו אותך. בלעדיי, הוא לא היה מחמיא לך כל שניה, כל אלו מחמאות שסיפרתי לו עלייך ובחיים לא היה לי את האומץ להגיד.

עוד משהו ששיגע אותי בשנה השניה, היא אחותו של וויזלי. ״תעזוב אותו לבד..״ כשהמשפט הזה יצא מהפה שלה, רציתי לחנוק אותה. והירידה שלי אחרי זה, ״פוטר, יש לך חברה!״ הייתה אך ורק כדי שאולי תסמיק, או תכעס, ואז חשבתי שהייתי יכול לדעת על בטוח מה אתה מרגיש כלפיי, אבל זה לא עבד לי. ויש לי עדיין את התקווה הקטנטנה הזאת שאולי אתה לא הטרו במאה אחוז, ואולי גם אתה מרגיש כלפיי משהו. תן לי לדעת אם עשיתי מעצמי צחוק, או מבוכה ענקית.

אבל יותר חשוב, תן לי לדעת אם אתה גם מרגיש כלפיי משהו כזה.

דראקו מאלפוי.

		הפרק הבא