גן ילדים לקוסמים

סליחה שזה כזה קצר

כול הילדים התלחשו בינהם בתדהמה אף פעם הוריהם לא ממש דיברו איתם כזה בפירוט על זה שאין לנקוב בשמו, תמיד אילו שאלו את הוריהם על הנושא הזה התעלמו מהשאלה או ענו בתשובות קצרות.

"הגננת, האם יש סיכוי שזה שאין לנקוב בשמו יחזור?" שאלה ג'יני בפחד

"אני לא יודעת אף אחד לא יודע אבל אנחנו צריכים להיות מוכנים לזה". ענתה לה הגננת

הילדים חזרו לשחק במשחקים אבל הפחד היה מורגש עליהם כול אותו היום בגן ואף כמה ימים אחרי זה.
סוף היום הגיע וגם אמם של ג'יני ורון הגיע לקחת אותם הביתה.
" רון איפה ג'יני?" שאלה גברת וזלי
"היא במטבח של הגן, נעלה את הדלת, והיא בוכה". ענה לה רון בחשש
גברת וויזלי רצה למטבח של הבנות בגן ודפקה בדלת.
" היי ג'יני מה קרה?" שאלה אותה אמה
"אני--- פו-חדת ששש-- זה-- שא--ין לנקוב בשמו יחזור" גמגמה בבכי
" מי הכניס לך את השטיות האלו?, זה אין לנקוב בשמו נעלם כבר לפני כמה שנים, אין סיכוי שהוא יחזור" אמרה גברת ויזלי, למרות שבלבה חשבה שדווקא יש סיכוי גדול שיחזור אבל לא רצתה להפחיד יותר את ג'יני.
"הגננת" ענתה לה

הפרק הקודם