משחקי הרעב (או יותר נכון המוות)

טוב, קוראים לי ונסה בראון.

ואני נבחרתי בהגרלה למשחקי המוות.

השמש החמימה קיבלה את פניי, שנים לא הייתי בחוץ, אחריי שאחותי...

טוב, הקריבה את החיים שלה לשעשוע אנשים.

היא נשארה אחת לפני אחרונה, ולפני ששמה לב המתחרה השנייה כרתה את 

ראשה עם חתיכת עץ חדה.

"תחזרי לשורה" אמר אחד האוכף שקט ודחף אותי בגסות.

כרגע אני בדרך לבחירה 'מי ישעשע אותנו הפעם?'

אני מביטה מסביב פרצופים מבוהלים של ילדים קטנים,

ופרצופים של אומץ ויהירות מהאוכפי השקט.

'רעים' אני חושבת בלבי,

בום!

קול ירי נשמע ומבטי התפנה לקולו.

אוכף שקט ירה בבחור שנלחם בו וניסה לצאת מהשורה,

כעס געש בי.

'אני חייבת לעשות משהו,' אני יודעת שזה מפגר ומטורף,

אבל יצאתי מהשורה.

האוכף שדחף אותי קודם לכן קפא במקומו, כאילו קיבלתי את הפקודה

שלו הפוך,

האוכף שירה בבחור כיוון את הרובה לעברי.

"חבל עלייך," אמר וחיוך יהיר התפשט על פניו " תחזרי לשורה או

שתחטפי כדור בלב."

חבל שאתם לא מכירים אותי.

הפרק הקודם		הפרק הבא